מטרת המחקר הרטרוספקטיבי שבוצע במועמדים לגיוס לצה"ל בגיל 16 עד 19היתה לבדוק האם קיים קשר בין יל"ד בקרב צעירים שעברו בדיקות רפואיות כוללניות בין 1 לינואר 1967 ועד 31 לדצמבר 2013 לבין התפתחות מחלת כליות כרונית בעתיד. הנתונים נלקחו ממערכת רשימות לשכות הגיוס ושל רישומי מחלת הכליות הכרונית של משרד הבריאות. מתבגרים עם עדות לנזק בכליות או גורמי סיכון שקשורים בכליות לא נכללו בעיבוד. מחלת כליות סופנית שנמצאה ברישומים כללה חולי דיאליזה המודינמית או פריטוניאלית והשתלת כלייה בין 1 לינואר 1990 ל – 31 לדצמבר 2014. בעוקבה נכללו 2,658,238 מתבגרים מהם 60.1% גברים עם גיל ממוצע של 17.4 ומתוכם 7,997 (0.3%) אובחנו כסובלים מיל"ד. כמחצית מהם סבלו ממשקל עודף (20.1%( או השמנה (28.9%) ו – 90.5% מהם היו גברים. תוך מעקב חציוני של 19.6 שנים (52,287,945 חיי-אדם) פיתחו 2,189 מחלת כליות סופנית בשיעור היארעות של 3.9 למאה אלף חיי-אדם. יל"ד בבגרות היה קשור בסיכון גולמי יחסי ומובהק של 5.07 לפתח מחלת כליות סופנית שנשאר מובהק (1.98) לאחר תיקנון לגיל, מגדר, שנות לימוד, BMI ומישתנים סוציו-דמוגרפיים אחרים. הקשר בין מחלת כליות סופנית נשאר מובהק (1.93) גם לאחר שאלו עם יל"ד חמור הוצאו מהעיבוד. בעבוד נוסף נמצא שהקשר נשאר מובהק (2.11) גם בעיבוד רק באלו שלא סבלו ממשקל עודף או מהשמנה.
Leiba A, Fishman B, Twig G, Gilad D, Derazne E, Shamiss A, Shohat T, Ron O2, Grossman E. Association of adolescent hypertension with future end-stage renal disease. JAMA Intern Med. 2019 Feb 25. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הממצא העיקרי במחקר הנוכחי הוא שיל"ד בסוף תקופת הבגרות קשור בעלייה כמעט כפולה בסיכון למחלת כליות סופנית בעתיד. ממצא זה מקביל לממצאים במחקרים קודמים שהראו שיל"ד בבגרות הוא גורם סיכון עצמאי לתחלואה ותמותה בעיקר לאירועים CV וצרברו-וסקולריים. השמנה בילדות ובבגרות ידועה כגורם סיכון עצמאי למחלת כליות סופנית בעוד שהקשר בין השמנה ליל"ד נבדק רק במבוגרים ולאחרונה גם במתבגרים ולכן בדקו החוקרים ומצאו שהסיכון לפתח מחלת כליות סופנית במתבגרים הוא מובהק גם לאחר שהעיבוד נערך רק בקרב אלו שלא סבלו ממשקל עודף או השמנה וגם מאי הכללת אלו שסבלו מדמם מיקרוסקופי. הממצא שהסיכון לסבול ממחלת כליות סופנית לאחר תקופה ארוכה במתבגרים עם יל"ד מעלה את הסברה שיל"ד שאינו ממאיר שהוא גורם סיכון גדול למחלה CV וצרברו-וסקולרית, אבל למרות היותו סמן קרוב ומפעיל כנראה של מחלת הכליות הכרונית, הוא מקדם את מחלת הכליות יחסית בצורה מתונה בגלל האיזון שקיים בין התכווצות העורקים הנכנסים והיוצאים מהכליות ששומרים באופן יחסי את ה – GFR למרות ירידה בזרימת הדם. מכאן, שנראה שיל"ד הוא גורם סיכון מתון למחלת כליות ולדרדור למחלת כליות סופנית. הקשר בין יל"ד ומחלת כליות סופנית אינו אומר בבטחה שיל"ד גורם למחלה זאת אם כי מספר מחקרים אפידמיולוגיים תומכים באטיולוגיה זאת. חוקרים שעסקו גם בביופסיות חושבים שקיום טרשת וסקולרית שנגרמת ע"י יל"ד מעידה שגם יל"ד הוא גורם לפגיעה מידרדרת בתיפקוד הכלייתי ואילו אחרים מטילים ספק בטענה זאת. החוקרים בעיבוד הנוכחי משאירים את השאלה פתוחה. המגרעת העיקרית של המחקר היא שלחץ הדם לא נמדד ולא נלקח כל מידע קליני תוך המעקב. השאלה היא האם איזון של לחץ הדם לאחר אבחנת יל"ד וטיפול ביתר המחלות הנלוות שהתפתחו בהמשך היה יכול למנוע את ההידרדרות בתיפקודי הכליות.
