הורדת לחץ הדם ע"י ARB למשך שנה באנשים עם תינגודת כלייתית וסיכון גנטי ליל"ד אינה מונעת התפתחות יל"ד עתידי.

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 15/04/2016

מטרת המחקר שבוצע בדנמרק היתה לבדוק האם טיפול במשך שנה בקנדסרטן יוריד את התנגודת העורקית האפרנטית (afferent) וימנע התפתחות של יל"ד במשך 10 שנות מעקב בצאצאים של הורים ששניהם סובלים מיל"ד. התנגודת האפרנטית חושבה מרמת זרימת הפלסמה בכליות וה – GFR. המשתתפים (110 בגיל ממוצע של 30 עם קדם-יל"ד) הוקצו אקראית לטיפול במשך 12 חודשים לקנדסרטן (16 מ"ג ליום) או פלצבו ולאחר מכן למעקב המשכי. לחץ הדם נמדד ע"י ABPM בבסיס, לאחר הפסקת הטיפול, 6 חודשים לאחר מכן ועוד מספר מדידות עד ל- 10 שנים. תוצאות הניטור של לחץ הדם עברו עיבוד בהתאם לתנגודת האפרנטית שהושגה בסיום הטיפול הפעיל. הטיפול בקנדסרטן הוריד את התנגודת האפרנטית ב – 14% (מובהק). לחץ הדם הסיסטולי עלה באופן מובהק ב – 2.1/4.2 ממ"כ במשך 10 שנים לאחר גמר הטיפול בהשוואה ללחץ הדם בבסיס ללא כל הבדל בין הטיפול הפעיל לפלצבו. תנגודת אפרנטית גבוהה לאחר גמר הטיפול היתה קשורה ברמות לחץ דם גבוהות יותר בראשית המעקב אלא שהעלייה ארוכת- הטווח בלחץ הדם במשך 24 שעות לא היתה שונה בין אלו עם תנגודת אפרנטית גבוהה או נמוכה.
Buus NH, Mulvany MJ, Eiskjær H, et al. Renal resistance and long term blood pressure in individuals genetically predisposed for essential hypertension: 10-year follow-up of the Danish Hypertension Prevention Project. J Hypertens. 2016 Apr 6. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

הרעיון שניתן למנוע התפתחות יל"ד לאורך החיים מעסיק את החוקרים לאור הממצאים במחקר בחולדות ספונטניות ליל"ד שקיבלו טיפול מונע בצעירותן ולא פיתחו יל"ד לאורך חייהן. טיפול קצר-טווח ע"י מעכבי המערכת רנין אנגיוטנסין בחולים עם קדם-יל"ד (ערך תקין-גבוה) במחקר TROPHY הראה ירידה קטנה, אם בכלל, בהיארעות של יל"ד לאחר הפסקת הטיפול המונע. במחקר הנוכחי היו הממצאים בצעירים בריאים עם רגישות גנטית ליל"ד עצמוני: 1. מתן קנדסרטן במינון של 16 מ"ג ליום במשך שנה הוריד באופן מובהק את לחץ הדם, את מסת החדר השמאלי ואת התנגודת הכלייתית האפרנטית. 2. תוך מעקב של 10 שנים לאחר הפסקת הטיפול חלה חזרה הדרגתית של הפארמטרים שנבדקו לרמתם הבסיסית כולל העלייה בלחץ הדם. הורדת התנגודת האפרנטית לא השפיעה על השינויים בלחץ הדם העתידיים ולא נמצא כל הבדל בין אלו עם תנגודת נמוכה לגבוהה. תצפית זאת מצביעה על כך שאין כל ערך להורדת הלחץ האפרנטי למניעת התפתחות של יל"ד באנשים עם קדם-יל"ד. מצד שני, התנגודת האפרנטית מושפעת גם ממספר העורקיות האפרנטיות שהוא שווה למספר יחידות הנפרונים. הירידה במספר הנפרונים ביל"ד עצמוני היא בהתאם לירידה דומה במספר העורקיות האפרנטיות שבפני עצמה יכולה להעלות את התנגודת גם בהיעדר לקויות מבניות וכנראה אינם מושפעת ע"י חסימת RAS. יש לציין שההבדלים בין התנגודת האפרנטית במחקר זה שנובעים משינויים מבניים או תפקודיים בגלל היצרות העורקיות האפרנטיות או מהירידה במערכת כלי הדם הכלייתיים מבוססים רק על אומדן בלבד ובמסגרת מגבלה זאת יש להתייחס למסקנות בהקשר להשפעת התרופות על התנגודת האפרנטית והשנויים בלחץ הדם. מכל מקום, אין עדיין שיטות שנועדו לבחון אפשרויות אלו בבני אדם. מחקר זה הוא הראשון שמתייחס למעקב ארוך-טווח תוך שימוש ב – ABPM בצאצאים להורים עם יל"ד שמראה שכיחות גדולה של יל"ד שעולה עם הגיל. אומדן התנגודת האפרנטית קשור ברמות לחץ הדם של 24 שעות אבל הורדה זמנית של לחץ הדם והתנגודת האפרנטית ע"י חסם RAS אינו מונע מלחץ הדם לעלות תוך 10 שנות מעקב.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה