מטרת המחקר במסגרת Framingham Heart Study היתה לבדוק האם פגיעה היפרטנסיבית באברי מטרה בהורים עוברת גם בירושה לצאצאים. נכללו במחקר 3.238 משתתפים (גיל ממוצע 39, 53% נשים) עם נתונים של ההורים על פגיעה באברי מטרה. ההורים והצאצאים עברו בדיקות לקיום LVH, לעלייה יחסית בעובי הקיר, לאלבומינוריה ולגורמי הסיכון הרגילים. השכיחות של LVH או אלבומינוריה במשתתפים היתה 7% באלו שהוריהם לא סבלו מפגיעה באברי מטרה ועלתה באופן מובהק ל – 13% באלו שלפחות הורה אחד סבל מפגיעה באברי מטרה. פגיעה באברי מטרה באחד ההורים היתה קשורה ביחס הסתברות מובהק של 1.65 שהצאצאים יסבלו מפגיעה באברי מטרה לעומת אלו ללא פגיעה באברי מטרה אצל ההורים. באופן דומה, אם ההורים סבלו מ – LVH היה יחס הסתברות מובהק של 2.73 שגם הצאצאים יסבלו מהפרעה זאת, עלייה יחסית בעובי הקיר של ההורים העניקה עלייה מובהקת ביחס ההסתברות של 1.54 לאותה הפרעה אצל הצאצאים ואלבומינוריה אצל ההורים העניקה אותה הפרעה לצאצאים ביחס הסתברות מובהק של 1.54. כל הקשרים האלו נשארו מובהקים לאחר תיקנון לגורמי סיכון אחרים שכללו לחץ דם ועיבוד של תתי-קבוצות בהתאם למצב יתר לחץ הדם שהוגדר להורים ולצאצאים.
Niiranen TJ, Lin H, Larson MG, Vasan RS. Familial clustering of hypertensive target organ damage in the community. J Hypertens. 2018 Jan 23. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
זהו המחקר הראשון שבו נבדק ובו נמצא שקיים סיכון בערך פי 2.5 לנזק באברי מטרה בצאצאים אם הוריהם שסבלו מאותה בעיה לעומת אלו ללא קיום של נזק לאברי מטרה. יל"ד ו – LVH נמצאו עוד במחקרים קודמים כתכונות שעוברות בירושה בטווח שנע בטווח בין 0.20 ל – 0.47 ללחץ הדם הסיסטולי ובין 0.17 ל – 0.61 ל – LVH באקו לבבי. במחקר של קבוצה זאת נמצא גם כפי שדיווחי ב"חדשות" קודמות שתורשת יל"ד יכולה לעבור לדורות רבים ואף לקפוץ על דור אחד. במספר מחקרים קטנים נמצאה העברה תורשתית של הפרשת חלבון בשתן. במחקר הנוכחי נמצא שלפחות אם אחד ההורים סובל מפגיעה באבר מטרה הוא מעלה את ההסתברות לפגיעה באברי המטרה בצאצאים פי 1.7 עד פי 2.7 בצאצאים. קיום של LVH עם עלייה מתונה ביחס אלבומין-קרטינין קשורים בסיכון מוגבר לתמותה מכל סיבה סביב 63 עד 150% לאחר תיקנון לרמת לחץ הדם. למרות שהפגיעה באברי מטרה בגלל יל"ד היא תורשתית גילו מחקרי הקשר הגנומי רק מקטע קטן של השונות בנזק לאברי המטרה ההיפרטנסיביים. מחקרים שעוסקים בהתקבצות של מחלות משפחתיות מהווים אתגר היות והתקבצות יכולה להיות או ע"י נטייה גנטית או ע"י שיתוף של גורמים סביבתיים. יתרה מכך, גורמים גנטיים יכולים לתרום לפגיעה באברי מטרה במספר דרכים. הראשונה, הם יכולים בראש וראשונה להשפיע על הפגיעה באברי מטרה על ידי עיצוב מחדש של אברי המטרה עצמם ללא תלות בלחץ הדם בפני עצמו. שנית, הם יכולים באופן עצמאי להשפיע על לחץ הדם ועל ידי כך לתרום להתפתחות הנזק באברי המטרה. שלישית, גנים יכולים לתרום לנזק באברי המטרה דרך השפעה על לחץ הדם אבל גם ע"י מסילות נפרדות מאלו שקשורים בוויסות לחץ הדם. במחקר הנוכחי נמצא שנזק באברי מטרה אצל ההורים הוא גורם סיכון חזק לנזק באברי מטרה בצאצאים ללא כל קשר למצב יתר לחץ הדם של הצאצאים או ההורים. מכאן, שכושר ההורשה של לחץ הדם אחראי רק מידה מצומצמת להתקבצות של נזק באברי מטרה במשפחות. עם כל זאת, המנגנון המדוייק להתקבצות של נזק באברי מטרה במשפחות מצריך מחקרים נוספים לאישור ממצאים אלו ולהסבר הדטרמיננטיות הגנטית של תופעה זאת.
