מטרת ה – Rancho Bernardo Study  שנערך בסאן-דיאגו בקליפורניה היתה לבדוק את הקשר בין יל"ד וסוכרת לבין תמותה מכל סיבה ותמותה קרדיו-וסקולרית בקרב קשישים לבנים מגיל 55 ומעלה (גיל ממוצע 70). נכללו במחקר 2,186 משתתפים. לחץ הדם נמדד במרפאה פעמיים ואח"כ 4 פעמים נוספות לאורך השנים והאבחנה היתה בשיטה הרגילה (140/90 ממ"כ ומעלה) וקיום סוכרת נקבע ע"י העמסת סוכר בבסיס. לאחר תיקנון לגורמי סיכון קרדיו-וסקולריים כולל גיל, BMI, טריגליצרידים, HDL, עישון, פעילות גופנית וצריכת אלכוהול נמצא שסוכרת מסוג 2 היתה קשורה בצורה מובהקת רק בתמותה קרדיו-וסקולרית (יחס סיכון של 1.34) בעוד שיל"ד היה קשור בסיכון מובהק גם בתמותה קרדיו-וסקולרית (יחס סיכון של 1.40) וגם בתמותה מכל סיבה (יחס סיכון של 1.34). שתי המחלות ביחד היו קשורות באופן מובהק בתמותה מכל סיבה (יחס סיכון של 1.38) ותמותה קרדיו-וסקולרית (יחס סיכון של 1.70).

Oh JY, Allison MA, Barrett-Connor E. Different impacts of hypertension and diabetes mellitus on all-cause and cardiovascular mortality in community-dwelling older adults: the Rancho Bernardo Study. J Hypertens. 2017;35:55-62.

הערת פרופ' יודפת
החוקרים מנסים להסביר את ההבדל בהשפעת יל"ד לעומת השפעת סוכרת בכך שלחץ הדם ולחץ הפעימה היו גדולים יותר באלו שנפטרו והשפיעו בעיקר על תמותה קרדיו-וסקולרית ושיל"ד היה שכיח פי 4 יותר מהשכיחות של סוכרת. מצד שני, שיעור ניכר מחולי הסוכרת היה מקרים חדשים ולכן לא היה להם "מספיק זמן" לתמותה מכל סיבה. החוקרים אינם מתייחסים לטיפולים בשתי המחלות ולא לאיזון לחץ הדם והסוכרת ולכן אני מפקפק לחלוטין האם תוצאות אלו מייצגות באמת את הסיכון לתמותה קרדיו-וסקולרית ואת הסיכון לתמותה מכל סיבה. נוסיף לזאת את מדידת לחץ הדם במרפאה עם כל המגרעות אם כי אין ספק ששתי מחלות אלו קשורות בסיכון מוגבר לשני סוגי התמותה.