מטרת המחקר היפאני היתה לבדוק האם רמה גבוהה יותר של גלוקוזה בצום היא חזאית ליל"ד לאורך זמן. במחקר הרטרוספקטיבי של 5 שנים נבדקו נתונים של 13,201 משתתפים ללא סוכרת או יל"ד בגיל 30-85 שעברו סקר רפואי שנתי בשנת 2004 ו – 5 שנים לאחר מכן. ההיארעות של יל"ד חושבה בהתאם לכל עלייה של 10 מ"ג/ד"ל ברמת הגלוקוזה. בנוסף, נבדקו גורמי הסיכון וחושב יחס הסיכון לפתח יל"ד לאחר תיקנון לגיל, מגדר, BMI, עישון, נוהגי שתייה, דיסליפידמיה, מחלת כליות כרונית, רמת חומצת השתן ורמות הגלוקוזה. בעיבוד נכללו 10,157 משתתפים (גיל ממוצע 50, 43.4% גברים) ללא סוכרת ויל"ד בשנת 2004. לאחר עיבודי תיקנון רבים נמצא שרמת הגלוקוזה הבסיסית מהווה סיכון עצמאי ומובהק ליל"ד (יחס סיכון של 1.176)  אם כי גם עלייה בגיל, נשים, BMI, הרגלי שתייה ורמה גבוהה יותר של חומצת השתן משפיעים על סיכון זה. רמה גבוהה יותר של גלוקוזה לאחר ריבוד למגדר היא גורם סיכון עצמאי ומובהק ליל"ד הן לגברים (יחס סיכון של 1.295) והן לנשים (יחס סיכון של 1.108). לעומת זאת, רמת ההמוגלובין המסוכרר לא נמצאה כגורם סיכון ליל"ד.

Kuwabara M, Chintaluru Y, Kanbay M, et al. Fasting blood glucose is predictive of hypertension in a general Japanese population. J Hypertens 2019;37:167–174.

הערת פרופ' יודפת

תוצאות המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי מראות שרמה גבוהה של גלוקוזה בבסיס (אפילו מתחת ל – 100 מ"ג/ד"ל) באנשים ללא סוכרת ויל"ד היא גורם סיכון עצמאי ליל"ד בשני המגדרים. הקשר בין הפרעה במטבוליזם של הגלוקוזה והעלייה בלחץ דם הוא ידוע ומהווה חלק מהשפעת התסמונת המטבולית. סיבה אפשרית לקשר זה היא שהפרעה בוויסות הגלוקוזה קשורה בשינויים המודינמיים שנגרמים ע"י התנגודת לאינסולין. כידוע, קיימת חשיבות גדולה לאזן את לחץ הדם בחולי סוכרת. חסרונו של המחקר בהיעדר ביצוע העמסת סוכר ושלחץ הדם לא נמדד  ב – ABPM. היות המחקר תצפיתי ורטרוספקטיבי אינו מאפשר כמובן לקבוע מי קודם למי – הסוכרת או יל"ד. במאמר המערכת מציין Nilsson משוודיה שהקשר האפידמיולוגי בין הפרעה במטבוליזם של הגלוקוזה/סוכרת ועלייה בלחץ הדם/יל"ד הוא מבוסס. יל"ד וסוכרת מסוג 2 הם חזאים הדדיים כל אחד לשני בעיקר באוכלוסייה הלבנה. מחקרים רבים הראו שעלייה בלחץ הדם יכולה להיות חזאית להיארעות של סוכרת כמו במחקר הנוכחי עם השפעה של רמה גבוהה של חומצת השתן. מצד שני, קשר סיבתי בין כל המרכיבים האלו אינו ידוע לחלוטין. קיים צורך למחקרי יעד התערבותיים למשל גנטיים שמבוססים על הרצף הגנטי המלא ואקראיות מנדליאנית לניתוח נוסף של קשרים אלו. כידוע,  שתי משפחות התרופות לטיפול בסוכרת – האגוניסטים של GLP – 1 ונוגדי SGLP-2 מורידות גם את לחץ הדם ואת הסיכון ה – CV.