מטרת המחקר היפאני היתה לבדוק האם תגובה היפרטנסיבית למאמץ קשורה בחיזוי רמת לחץ הדם בעתיד. מתוך אוכלוסיה של 1,534 גברים עם לחץ דם תקין וללא טיפול תרופתי עברו 733 מהם (גיל ממוצע 41) מבחן מאמץ.בבסיס ואח"כ מעקב של 10 שנים. מבחן הסבילות למאמץ היה בן 12 דקות עם 3 שלבים של הערכת העומס מצריכת החמצן המרבית. תגובת לחץ הדם למאמץ סווגה לשלוש קבוצות: תגובה נמוכה (לחץ דם סיסטולי מתחת ל – 180 ממ"כ), בינונית (לחץ דם בין 180-199 ממ"כ) ותגובה גדולה (שווה או מעל 200 ממ"כ). לאחר 10 שנות מעקב היה לחץ הדם הממוצע 123/79 ממ"כ בקבוצה עם התגובה הנמוכה, 127/81 ממ"כ בקבוצת התגובה הבינונית ו -134/84 ממ"כ בקבוצת התגובה הגדולה. לחץ הדם בקבוצת התגובה הגדולה היה גבוה באופן מובהק מהקבוצה עם התגובה הנמוכה. לאחר עבוד במודלים רבי-משתנים ומתוקננים נמצא שהקשר של לחץ הדם הסיסטולי תוך המעקב היה חזק יותר ומובהק עם תגובת לחץ הדם הסיסטולי במאמץ מאשר עם לחץ הדם הסיסטולי במנוחה. צריכת החמצן המרבית ולחץ הדם הסיסטולי במנוחה היו בקורלציה עם לחץ הדם הסיסטולי לאחר 10 שנים.
Ito K, Iwane M, Miyai N, et al. Exaggerated exercise blood pressure response in middle-aged men as a predictor of future blood pressure: a 10-year follow-up. Clin Exp Hypertens. 2016 Dec 12:1-5. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במשך תקופה ארוכה התלבטתי מה תהיה הגישה שלי לאותם מטופלי המכון לסקר רפואי שבמבחן מאמץ רוטיני הם מראים תגובה היפרטנסיבית. ההנחיה היחידה לגבי תגובה זאת פורסמה בהנחיות האירופיות בשנת 2014 והיא כללה בעיקר המלצה למעקב רציף של מדידות לחץ הדם לגילוי התפתחות של יל"ד. אני מפנה את כולם ל – ABPM, לאקו לב ומתייחס ליתר הבדיקות הרוטיניות במכון מהם אני יכול דעת האם קיימת גם פגיעה כל שהיא באברי מטרה – עיניים, כליות ולב. שיעור לא קטן מתגלה כסובל כבר מיל"ד למרות מדידות תקינות במרפאה (יל"ד ממוסך) ולאלו ללא יל"ד אני ממליץ על מעקב רציף של לחץ הדם לפחות אחת לשנה. במחקר הנוכחי נכללו אנשים עם לחץ דם תקין ותוך מעקב של 10 שנים נמצא שכל שלושת סוגי התגובה למאמץ הראו עלייה בלחץ הדם בקורלציה למידת התגובה למאמץ. כמובן שחלק גדול מעלייה זאת תלוייה בגיל אבל העלייה בלחץ הדם במנוחה לאחר תקופה זאת היתה בהתאם למידת תגובת לחץ הדם במאמץ. המנגנון ההומיאוסטטי שפועל לוויסות לחץ הדם במאמץ (שכולל הפעלת קולטני הבארו, המערכת הסימפתטית והפפטיד האטריו-נטריורטי) אינו מצליח למנוע את העלייה התלולה בלחץ הדם. במחקר הנוכחי נמצא שלחץ הדם הסיסטולי עולה כל שנה אבל רק החל מהשנה השישית התחילה עלייה בהיארעות של יל"ד. מחקרים קודמים דיווחו שעלייה מוגזמת בלחץ הדם קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות עתידית של יל"ד ופגיעה באברי מטרה. נראה שיש להוסיף את התגובה ההיפרטנסיבית למאמץ לרשימת גורמי הסיכון ליל"ד שכוללים גיל, BMI ואלכוהול ורגישות למלח.