האם שימוש ממושך בתיאזידים מוריד את הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים?

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 31/10/2016

מטרת המחקר שבוצע במסגרת הרפואה הראשונית בשוודיה היתה לבדוק האם הטיפול בתיאזידים מוריד את הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים בחולי יל"ד. בנוסף, לבדוק את השפעת משך הטיפול בתיאזידים, תוצאות הפסקת הטיפול והבדל אפשרי בין המגדרים. העוקבה כללה 57,822 משתתפים, בגיל 45 ומעלה שאובחנו כסובלים מיל"ד בשנים 2001-2008 במחקרSwedish Primary Care Cardiovascular Database.. נערך מעקב אחרי החולים מינואר 2006 עד לאירוע של שבר אוסטיאופורוטי, תמותה או עד סוף המחקר בשנת 2012. נמצאה ירידה מובהקת של 11% בשברים ע"י שימוש בתיאזידים  עם ירידה מובהקת 13% באלו עם שימוש ממושך בהשוואה ללא טיפול בתיאזידים. מצד שני, הפסקת הטיפול בתיאזידים העלתה את הסיכון המובהק לשברים ב – 18% אבל הסיכון הוחלש אם משך הטיפול היה ארוך-טווח. ממצאים דומים היו בין שני המגדרים אבל נשארו מובהקים רק בגברים.

Bokrantz T, Ljungman C, Kahan T, et al. Thiazide diuretics and the risk of osteoporotic fractures in hypertensive patients. Results from the Swedish Primary Care Cardiovascular Database. J Hypertens. 2016 Oct 8. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת
תיאזידים פרט להשפעתם על הורדת לחץ הדם, מווסתים את מאזן הסידן ומייחסים להם גם מניעת איבוד המינרלים בעצם ובעקבות כך מניעת אוסטיאופורוזיס. הטיפול בהם מפחית את איבוד הסידן בשתן ומגרה באופן ישיר את יצירת המינרלים וספיגתם מהמעי. במחקרים תצפיתיים נמצאה גם שהם קשורים במסת עצם גדולה יותר. תוצאות מנוגדות נמצאו במחקרים אקראיים שעסקו בהשפעת התיאזידים על הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים. נשים מרבית המחקרים בשטח זה נערכו בנשים היות והן  פגיעות יותר מגברים באוסטיאופורוזיס. במחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי נמצא שטיפול בתיאזידים היה קשור בסיכון נמוך לשברים אוסטיאופורוטיים בהשוואה לטיפולים אחרים ביל"ד, ללא כל השפעה של רמת לחץ הדם, שטיפול ממושך מוריד עוד יותר את הסיכון ושהפסקת הטיפול מעלה אותו. הסבר אפשרי להשפעה השלילית של הפסקת הטיפול הוא בתגובת נגד מלווה בעלייה של רמת הסידן בשתן. מהיות המחקר תצפיתי לא ניתן לקבוע סיבתיות.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה