מטרת המחקר על פי נתוני Kaiser Permanente Southern California היתה להשוות את השכיחות של יל"ד עמיד לטיפול בהתאם להנחיות  2017 ACC/AHA וההנחיות הקודמות של JNC7. נכללו חולים מגיל 18 ומעלה כאשר יל"ד עמיד לטיפול נקבע שווה או מעל 140/90 ממ"כ לפי JNC7 שווה או מעל 130/80 על פי 2017 ACC/AHA עם טיפול לפחות ב – סוגי תרופות או לפחות 4 תרופות מבלי להתחשב ברמת לחץ הדם. עיבוד משני נערך לאחר הוספת תרופה דיורטית להגדרת יל"ד עמיד לטיפול. נכללו בעיבוד 469,509 חולים מטופלים ביל"ד בגיל ממוצע 65, 46% לבנים, 26% היספנים, 13% שחורים ו – 12% אסיאתים, השכיחות של יל"ד עמיד לטיפול ב – JNC7 היתה 16.9% ועלתה באופן מובהק ל – 21.8% על פי הנחיות 2017. הוספת דיורטיקה הורידה את השכיחות לפי JNC7 ל -13.4% לעומת 17.2% לפי הנחיות 2017. שיעור החולים עם יל"ד עמיד לטיפול שקיבלו טיפול בדמוית-דיורטיקה (כלורתאלידון או אינדפאמיד) היה  1.9% ושיעור אלו שטופלו בחסם מינרלקורטיקואיד (ספירונולקטון או אפלרנון) היה 5.6%.

An J, Sim JJ, Calhoun DA, et al. Apparent treatment-resistant hypertension: characteristics and prevalence in a real-world environment of an integrated health system [published online ahead of print, 2020 Apr 3]. J Hypertens.

הערת פרופ' יודפת

מאפייני החולים עם יל"ד עמיד לטיפול שאינו מאוזן כוללים חולי סוכרת, מחלת כליות כרונית, דום נשימה בשינה וגזע שחור ומרביתם עם הכנסה והשכלה נמוכים שללא כל ספק משפיעים על ההיענות לטיפול בחולי יל"ד עמיד לטיפול. במחקר הנוכחי לא נכללו חולי סוכרת ומחלת כליות כרונית שגם לפי JNC7 יעד הורדת לחץ הדם שלהם היה מתחת ל – 130/80 ממ"כ. לכן, בעיבוד לפי הנחיות 2017 הם לא נכללו. במחקרים העתידיים יהיה צורך לבדוק מצד אחד האם קיימת ירידה בהיארעות ה – CV בגלל איזון ליעד נמוך מ -130/80 ממ"כ ובאלו עם לחץ דם עמיד לטיפול שאינו מאוזן לעומת הנזק (פגיעה חדה בכליות, היפרקלמיה, נפילות וכו')בהורדת לחץ הדם ליעד זה באלו עם יל"ד עמיד לטיפול.