שני מחקרים פורסמו בימים האחרונים על מנת לענות על השאלה האם חולי יל"ד שמטופלים במעכבי RAS סובלים מחומרה גדולה יותר ועליה בסיכון לתמותה במשך האישפוז בגלל מחלת COVID-19?
האם אין כל הבדל בחומרת המחלה ובתמותה בין חולי COVID-19 עם טיפול במעכבי RAS לבין אלו ללא טיפול בתרופות אלו?
במחקר הראשון שהיה רטרוספקטיבי במרכז יחיד ב – Wuhan בסין אושרה ההיארעות של COVID-19 ע"י תגובת reverse transcription–polymerase chain בזמן אמת ואספו נתונים אפידמיולוגיים, קליניים, הדמייתיים, מעבדתית והטיפול התרופתי מ – 15 לינואר עד 15 למרץ 2020. שיעור החולים שטופלו במעכבי RAS הושווה בין אלו עם מחלה חמורה לעומת אלו ללא מחלה חמורה ובין אלו שנשארו בחיים לבין אלו שנפטרו. מקרב 1,178 חולים עם COVID-19 היה הגיל החציוני 55.5 (טווח 36-67) מהם 46.3% היו גברים. התמותה הכללית בביה"ח היתה 11%. היו 362 חולי יל"ד (30.7% מכלל החולים בגיל חציוני של 66 (טווח 59-73 מהם 52.2% גברים), מהם נטלו 115 חולים (31.8%) טיפול במעכבי RAS (ACEI/ARBs). שיעור התמותה באלו עם יל"ד היה 21.3%. שיעור החולים שטופלו במעכבי RAS לא היה שונה בין אלו עם מחלה חמורה לאלו ללא מחלה חמורה (32.9% לעומת 30.7%). לא נמצא גם כל הבדל בין אלו שנשארו בחיים לבין אלו שנפטרו (27.3% לעומת 335). ממצאים דומים נמצאו גם בהשוואה בין אלו שטופלו ב –ACEIs לבין מטופלי ARBs. ממצאי מחקר זה תומכים בהנחיות כל החברות ליל"ד על המשך הטיפול במעכבי RAS גם בחולי הקורונה.
Li J, Wang X, Chen J, Zhang H, Deng A. Association of Renin-Angiotensin System Inhibitors With Severity or Risk of Death in Patients With Hypertension Hospitalized for Coronavirus Disease 2019 (COVID-19) Infection in Wuhan, China [published online ahead of print, 2020 Apr 23]. JAMA Cardiol.
הערת פרופ' יודפת
ההנחה שהיתה עד עתה היתה שרמות ה – ACE2 מהוות חרב פיפיות. מצד אחד, הביטוי הגדול יותר של ACE2 יכול להגביר את הזיהום עם הנגיף ולעלות את הסיכון לחומרת מחלה קשה יותר ולתמותה גדולה יותר. מצד שני, ירידה בביטוי של ACE2 יכולה לגרום לירידה בתיפקודי הריאות ולבצקת בריאות וניתן למנעה ע"י מתן של רקומביננט ACE2 או לוסרטן. לכן, עלייה בביטוי של ACE2 נראית כמגינה מפני פגיעה בריאות. במחקר הנוכחי שהוא רטרוספקטיבי, ללא בקרה, עם מספר קטן של חולים ומשך זמן קצר יחסית נמצא שאין כל הבדל בהתקדמות המחלה והסיכון לתמותה מ – COVID-19 תוך האישפוז בהקשר לטיפול במעכבי RAS בין תחלואה חמורה ללא חמורה ובין אלו שנשארו בחיים לבין אלו שנפטרו. יתרה מכך, לא נמצא כל הבדל במחלות שקשורות ביל"ד ומשך האישפוז בין אלו שטופלו במעכבי RAS לבין אלו ללא טיפול בתרופות אלו. ממצאי מחקר זה מאשרים ממצאים קודמים שחולי יל"ד סובלים ממחלה קשה יותר ומתמותה גדולה יותר מאשר אלו ללא יל"ד. במחקר הנוכחי נמצא גם ששיעור התמותה של חולי יל"ד היה פי 3 בהשוואה לחולים ללא יל"ד. למעשה, כל החולים עם מחלה CV, צרברו-וסקולרית, סוכרת ומחלת כליות כרונית נמצאו בסיכון מוגבר של חומרת המחלה והתמותה ממנה.
