מטרת החוקרים מהולנד היתה לפצח מודלים עם תיקוף פנימי לחיזוי הסיכון לאירועים CV ללא ועם תמותה תוך הערכה מחודשת של ערך החיזוי של גורמי סיכון מסורתיים וחדשים ולבדוק השפעת סיכונים מתחרים לתמותה שאינה קרדיו-וסקולרית. לשם כך הם ערכו עיבודים מחדש בקרב 1,811 אנשים בגיל 70-78 ללא מחלה CV בבסיס ממחקר preDIVA (Prevention of Dementia by Intensive Vascular care, 2006‐2015), מחקר שנערך ברפואה ראשונית שבו נכללו אנשים ללא דמנציה וללא מצבים שמפריעים למעקב ארוך-טווח. בעיבוד רגרסיבי מסוג COX נכללו רק 7 גורמי סיכון קלאסיים ובמודל נוסף נבדקה היכולת הגדולה יותר לחיזוי של גורמי הסיכון המסורתיים ו – 12 גורמי סיכון חדשים. החוקרים חזרו על העיבודים תוך התייחסות לסיכון המתחרה לתמותה. תוך מעקב ממוצע של 6.2 שנים היו 277 אירועים CV. גיל, מגדר, עישון וסוכרת מסוג 2 היו חזאים מסורתיים לאירועים CV בעוד שהכולסטרול הכללי, ה – HDL ולחץ הדם הסיסטולי לא היו חזאים לאירועים. שימוש בתרופות מרובות ואדישות היו חזאים לאירועים CV מתוך 11 גורמי הסיכון החדשים. לאפליה היתה השפעה מתונה. התייחסות לסיכונים מתחרים הורידה במידה קטנה את חיזוי הסיכונים האבסולוטיים.
van Bussel EF, Richard E, Busschers WB, et al. A cardiovascular risk prediction model for older people: Development and validation in a primary care population. J Clin Hypertens. 2019 Jul 11. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
תמיכה בלתי מספקת קיימת בהנחיות הקיימות לטיפול בקשישים מגיל 70 ומעלה בעוד שקיימים מודלים רבים לחיזוי הסיכון ה – CV באנשים בגיל הביניים (45 עד 65). במחקרים שפורסמו לאחרונה נמצא שהמודלים לחישוב הסיכון בגיל הביניים הם חזאים חלשים בזקנה
ומצביעים על ירידה או אפילו היפוך בהשפעת גורמי הסיכון הקלאסיים על חיזוי הסיכון. הוצעו גם חזאים נוספים לאירועים CV בקשישים כולל עלייה ברמת ה – CRP, אדישות, תרופות מרובות, כולסטרול שקשור באפוליפופרוטאינים מסוג A1 ו – B ווריאנט גנטי של אפוליפופרוטאין E. במחקר הנוכחי שנערך בקרב קשישים בקהילה ללא סיפור CV נמצא שגיל, מגדר, עישון, סוכרת מסוג 2 , ריבוי תרופות ותסמיני אדישות הם חזאים לאירועים CV בעוד שהכולסטרול הכללי, ה – HDL ולחץ הדם הסיסטולי אינם חזאים לאירועים. שני גורמי הסיכון החדשים שכוללים ריבוי תרופות ואדישות נמצאו כחזאים לאירועים CV ללא ועם תמותה בקשישים. ריבוי תרופות הוא תוצר מסובך של מאפייני המטופלים, הטיפול הרפואי והעדיפויות של המטופל. ממצא זה ניתן לקבוע בקלות ולכן יש להכלילו בחיזוי הסיכון. אי הכללת תרופות קרדיו-וסקולריות גורם לאיבוד ריבוי תרופות כגורם סיכון ולכן רק ריבוי תרופות CV יכול להיות חזאיות לסיכון. במטה-אנליזה גדולה נמצא שתסמיני אדישות של קשישים (גיל ממוצע 74) הם גורם סיכון CV עצמאי. לא נמצא כל קשר לגורמי הסיכון האחרים שהוצעו ומוזכרים לעיל. תוצאות עיבוד זה מספקות תובנה לסיכון ה – CV הכללי בקשישים. שאלה נוספת שמתעוררת היא מתי להתחיל את הטיפול כי אין מידע מהי נקודת החיתוך להתחלתו. נקודת החיתוך של 20% לתחלואה ותמותה CV ל – 10 השנים הבאות היא לרוב מוסכמת בגיל הביניים אבל שיווי המשקל בין הנזק לתועלת בגלל עלייה בגיל, תוחלת חיים קצרה יותר ומחלות מרובות עלול להשתנות מה שדורש מאיתנו לשאול האם הטיפול בתרופות קרדיו-וסקולריות עדיין מוצדק.
