מטרת המחקר הפרוספקטיבי הרב-מרכזים שבוצע בעיקר בארה"ב היתה לבדוק את הקשר בין הליכה לבין השכיחות של יל"ד בקרב 83,435 נשים לאחר חדילת אורח כאשר בבסיס הן היו בגיל 50-79 ללא יל"ד, אי ספיקת לב, מחלה כלילית או שבץ מוחי ושיכלו לדווח על היכולת להליכה לפחות בלוק אחד ללא כל עזרה. נפח ההליכה (MET-h/wk – מספר הקלוריות שנצרכו בהליכה במשך שבוע) ומהירות (מיילים לשעה) הוערכו ע"י שאלונים במסגרת מחקר The Women’s Health Initiative (WHI). תוך מעקב ממוצע של 11 שנים נמצאו 38,230 מקרי יל"ד. לאחר תקנון למישתנים מסבירים כולל פעילות ללא הליכה, נמצא קשר הפוך ומובהק עם יל"ד על פני קטיגוריות של נפח ההליכה בבסיס בהשוואה לאי הליכה (מעל 0-3,5, 3.6-7.5, ומעל 7.5 MET-h/wk) יחס סיכון של 0.98, 0.95, 0.89 שמראה מגמה מובהקת. הליכה מהירה יותר (מתחת ל – 2, 2-3, 3-4 ומעל 4 מיילים) היתה קשורה בסיכון נמוך יותר ליל"ד: 1.07, 0.95, 0.86 ו-0.79 מגמה מובהקת. למשך ההליכה היתה השפעה קטנה על הקשר עם מהירות ההליכה. הקשר ההפוך בין נפח ההליכה והמהירות נשאר מובהק גם לאחר תיקנון ללחץ הדם הבסיסי.
Miller CR, Wactawski-Wende J, Manson JE,et al; WHI Investigators. Walking Volume and Speed Are Inversely Associated With Incidence of Treated Hypertension in Postmenopausal Women. Hypertension. 2020;76:1435-1443.
הערת פרופ' יודפת
תוצאות מחקר פרוספקטיבי זה מראות שהליכה קשורה בהיארעות קטנה יותר של יל"ד בנשים לאחר חדילת אורח, ללא קשר לפעילות גופנית שאינה הליכה. הליכה כמו 30 דקות למייל להשגת נפח הליכה מומלצת (7.5 MET לשעה במשך שבוע) או משך של 2.5 שעות בשבוע היו קשורים באופן מובהק בסיכון מופחת ליל"ד. גם הליכה מהירה בנשים שאינן מגיעות לנפח ומשך ההליכה המומלצת נמצאות בסיכון נמוך יותר ליל"ד. קיימים מספר מנגנונים שיכולים להסביר קשר זה כמובן לא סיבתיות). כמו ויסות של התנגודת ההיקפית הכללית במשך פעילות גופנית. נראה שוויסות זה מתווך ע"י הסתגלות נוירו-הומורלית (ירידה בפעילות הסימפתטית, רמה נמוכה של קטיכולאמינים וקורטיזול במחזור, שיפור ברגישות הבארו-רצפטורים, שיפור בתפקודי הכליות, שיפור בוויסות מים-נתרן) ושינויים וסקולריים (שיפור בתיפקוד האנדותל, ירידה בעומס הטרשתי, עלייה בקיבולת הנימיות ואנגיווגנזיס) שקורים בפעילות גופנית. מכניזם אפשרי אחר הוא שיפור בהרכב הגוף, ברגישות לאינסולין וירידה בדלקת הסיסטמטית. יש לציין גם, שהקשר בין הליכה ליל"ד הוא עקבי על פני כל הקטיגוריות של לחץ הדם הבסיסי ומדדי השומן, ממצא שמניח שהתועלת ללחץ הדם ע"י הליכה יעילה גם בנשים עם סיכון מוגבר ליל"ד, בגלל לחץ דם תקין-גבוה או השמנה. אם ממצאים אלו יאושרו קיים צורך לבצע מחקר אקראי שיבדוק השפעת הליכה על מניעה ראשונית של יל"ד במבוגרים.