מטרת המחקר מסוג "חתך" שבוצע בברזיל היתה לבדוק את הקשר בין קשיות האורטה שנמדד במהירות גל הפעימה וחומרת דום הנשימה החסימתי בשינה בחולים עם יל"ד עמיד לטיפול. החולים עברו פוליסומנוגרפיה, מדידת מהירות גל הפעימה ו – ABPM במשך 24 שעות. נכללו 376 חולים מהם 31% גברים בגיל ממוצע של 63. דום נשימה חסימתי בינוני/חמור אובחן בקרב 214 חולים (57%), 63 חולים (17%) עם קשיות אאורטלית. לחץ דם אמבולטורי לא מאוזן (עמידות אמיתית לאיזון) נמצא בקרב 215 חולים (57.2%) וביניהם אובחנו 113 כסובלים מדום נשימה בינוני/חמור. חלוקת החולים לחומרת דום נשימה קל, בינוני וחמור מצביעה על עלייה הדרגתית במהירות גל הפעימה (8.19, 8.51 ו – 8.67 בהתאמה). חלוקתם לשתי קבוצות האחת, ללא דום נשימה/דום נשימה קל והשנייה, דום נשימה בינוי/חמור מראה ערכים גבוהים יותר ומובהקים בקבוצה השנייה (.21 לעומת 8.6) בעיקר, בקרב לחץ דם עמיד לטיפול אמיתי (8.28 לעומת 8.81), נשים (8.13 לעומת 8.55 מובהק) ובקרב לחץ סיסטולי לילי שאינו מאוזן (8.49 לעומת 8.58 מובהק).
Roderjan CN, de Hollanda Cavalcanti A, Cortez AF, et al. Association between arterial stiffness and sleep apnoea in patients with resistant hypertension. J Hum Hypertens. 2022 Jan 7. Epub ahead of print.
הערת פרופ' יודפת
מחקר זה מסוג "חתך" הוא הראשון שדיווח שעלייה מתקדמת במהירות גל הפעימה בחולי יל"ד עמידים לטיפול קשורה בחומרת דום הנשימה החסימתי בעיקר בנשים, בחולים עם עמידות אמיתית לאיזון לחץ הדם ובאלו עם דפוס בלתי תקין (יל"ד לילי או nondipping) של לחץ הדם הלילי. דום נשימה חסימתי שכיח מאד בחולי יל"ד עמיד לטיפול. היחס נראה כדו-כיווני היות ודום הנשימה מתגבר בגלל פעילות סימפתטית מוגברת, בעוד שעלייה ברמת לחץ הדם גורמת לגירוי חזק של המערכת רנין- אנגיוטנסין – אלדוסטרון שמלווה בהצטברות נוזלים בדרכי הנשימה העליונים ומחמירה את דום הנשימה. יחס מינון בין חומרת דום הנשימה ורמות גבוהות יותר של לחץ הדם דווחו גם לאחרונה. יתרה מכך, לשני המצבים הקליניים יש גורמי סיכון משותפים כמו הזדקנות והשמנה. קשר זה ניתמך ע"י אינטראקציה של גורמי סיכון אלו ומסילות פתופיזיולוגיות שמשפיעות על דרכי הנשימה העליונים ועל הקיר הווסקולרי עם עלייה המשכית בלחץ הדם ובקשיות העורקים. כל כמה שהגיל עולה וההשמנה כך יל"ד עמיד יותר לטיפול ועם שכיחות גדולה יותר של קשיות האאורטה. במטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה לא נמצאה ירידה בקשיות האאורטה ע"י שימוש ב – CPAP בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה ויל"ד עמיד לטיפול. קיימת עדיין מחלוקת גדולה בהקשר לנושא זה. במחקר קליני שפורסם לאחרונה ע"י אותה קבוצה לא נמצאה ירידה בקשיות האארוטה לאחר 6 חודשי טיפול ב – CPAP אבל נמצאה מגמה לעצירת התקדמות הקשיות. מצד שני, במחקרי התערבות אקראיים נמצא שטיפול יעיל ב – CPAP בדום נשימה חסימתי בשינה היה קשור בירידה מובהקת בקשיות העורקים. יש לכן צורך במחקרים פרוספקטיביים להעריך את השפעת CPAP על הורדת קשיות העורקים והשפעתה על האירועים ה – CV העתידיים.
