מטרת המחקר שבוצע בברזיל היתה לבדוק האם שינויים במדדי השמנה הם חזאים לנסיגה מיל"ד ללחץ דם תקין באוכלוסייה מעורבת גזעית לאורך מעקב ממוצע של 4 שנים. נכללו במחקר כל 4,847 חולים במחקר רב-מרכזי Brazilian Longitudinal Study of Adult Health. המדדים שנבדקו היו שינויים במשקל, בהיקף המותניים או ב – BMI (ירידה או עלייה שווה או מעל 5% מערכי הבסיס לעומת משקל יציב) ונבדקה הנסיגה מיל"ד ללחץ דם תקין (נמוך מ – 140/90 ממ"כ) ללא כל טיפול תרופתי. העיבוד רובד לפי מגדר וטיפול תרופתי בבסיס. נמצאה נסיגה מיל"ד בקרב 11.3% (546 משתתפים). בקרב גברים נמצאה ירידה מובהקת במשקל של 52%, של 56% בהיקף המותניים וב – 60% ב – BMI לאחר תיקנונים. בעיבוד נוסף באלו ללא כל טיפול תרופתי בבסיס נמצאה נסיגה של יל"ד בגלל ירידה מובהקת של 64% במשקל, 76% בהיקף המותניים ו – 57% ב – .BMI התועלת היחסית שניתן ליחס לאלו עם ירידה במדדי ההשמנה היתה בסביבות 30% שמעידה על הפוטנציאל הגדול יחסי למניעה.

Guimarães JMN, Griep RH, Fonseca MJM, et al. Four-year adiposity change and remission of hypertension: an observational evaluation from the Longitudinal Study of Adult Health (ELSA-Brasil). J Hum Hypertens. 2019 Nov 18. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

במחקר הפרוספקטיבי נמצא שירידה בערכי הבסיס של המשקל, היקף המותניים וה – BMI במשך 4 שנות מעקב היא חזאית לנסיגת יל"ד לערכי לחץ דם תקינים. בנוסף, ששיעור גדול (סביב 30%) ב"ריפוי" יל"ד קשור בהורדת סמני ההשמנה. יש לציין שבנשים לא הקשר לא נשאר מובהק לאחר תיקנון לניתוח בריאטרי. קיימים מספר הסברים אפשריים להשפעה של הורדה במשקל על לחץ הדם. איבוד משקל יכול להוריד את תפוקת הלב ואת התנגודת ההיקפית בגלל ירידה במסת השומן ולכן קיימת ירידה בלחץ הדם. יתרה מכך, איבוד משקל מוריד את פעילות מערכת ה – RAAS כנראה בגלל ירידה סימפתטית ותורם לירידה בלחץ הדם. גם לשיפור בתנגודת לאינסולין ובהיפראינסולינמיה יש תרומה להורדת לחץ הדם. הירידה בשיעור השומן היתה מלווה גם בירידת ערכי לחץ דם גבוהים לערכים נמוכים יותר גם אם לחץ הדם לא חזר לערך התקין. היות המחקר תצפיתי אינו מאפשר לקבוע סיבתיות.