מטרת המטה-אנליזה הנוכחית היתה לבדוק את הקשר בין "קדם יל"ד" (prehypertension לחץ דם בין 120-139 ו/או 80-89 ממ"כ לפי ההנחיות האירופיות) לבין כלל המחלות ה – CV, מחלה כלילי, אוטם שריר הלב ושבץ מוחי. נכללו במטה-אנליזה 27 פרסומים (47 מחקרים שכללו 491,666 משתתפים). "קדם-יל"ד" היה קשור בעלייה מובהקת של 40% בכלל המחלות ה- CV, בעלייה מובהקת של 40% למחלה כלילית, בעלייה מובהקת של 86% לאוטם שריר הלב, ובעלייה מובהקת של 66% לשבץ מוחי. הסיכון לכלל המחלות ה – CV, אוטם שריר הלב ושבץ מוחי היה קשור ביחס סיכון מובהק של 1.42 עם לחץ סיסטולי בין 120-129 ממ"כ ו/או ביחס סיכון מובהק של 1.52 עם לחץ דיאסטולי בין 80-84 ממ"כ. יחס הסיכון של כלל המחלות ה – CV, מחלה כלילית, אוטם שריר הלב ושבץ מוחי עלה באופן מובהק גם בלחץ סיסטולי בין 130-139 ו/או לחץ דיאסטולי בין 85-89 ממ"כ – 1.81, 1.65, 1.99 ו – 1.99 בהתאמה.
Han M, Li Q, Liu L, et al. Prehypertension and risk of cardiovascular diseases: a meta-analysis of 47 cohort studies. J Hypertens. 2019;37:2325-2332.
הערת פרופ' יודפת
כל המחקרים שנכללו במטה-אנליזה הנוכחית התייחסו לערכי לחץ דם בין 120-139/80-89 ממ"כ כ"קדם-יל"ד" בעוד שלפי הנחיות AHA/ACC 1917 ערך בין 120-129 ודיאסטולי נמוך מ – 80 ממ"כ נחשב כבר כלחץ גם גבוה וערך סיסטולי בין 130-139 ודיאסטולי בין 80-89 ממ"כ נחשב כבר כשלב 1 של יל"ד. לכן איני מתפלא מתוצאות מטה-אנליזה זאת שמראות שכבר גם בערכים נמוכים של "קדם יל"ד" קיים סיכון CV מוגבר. תוצאות אלו תומכות בהנחיות האמריקאיות שכבר לחץ דם סיסטולי מעל 120 ממ"כ נחשב כבלתי תקין. המחברים מנסים להסביר את המנגנון לעליית הסיכון ה – CV בהפרעה תיפקודית דיאסטולית של החדר ביחד עם עלייה בדלקת. נראה לי שהגיע הזמן לסלק מונח ורמות אלו מההגדרות של יל"ד ושכל ערך סיסטולי גבוה מ -120 ממ"כ ודיאסטולי מעל 80 ממ"כ דורש התייחסות וטיפול. תחילת הטיפול התרופתי תלוייה בגורמי הסיכון ולכן יש להתייחס אליהם כרוטינה בכל חולה יל"ד לפי ה – ASCVD האמריקאי, QRISK האירופאי או אחר.