האם שינויים מואצים ביחס קראטינין/אלבומין נמוכים מהקריטריון למיקרואלבומינוריה קשורים בהתפתחות יל"ד וסוכרת באנשים בריאים עם תיפקודי כליות תקינים וללא פרוטאינוריה?

תאריך: 03/10/2018

מטרת המחקר שבוצע במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב היתה לבדוק את השפעת הפרשת חלבון גם מתחת לסף של מיקראלבומינוריה באנשים בריאים עם תיפקוד כליתי תקין וללא הפרשת חלבון והאם קיים קשר עם יל"ד והתוצא המטבולי. נכללו במחקר 1,967 מבוגרים בריאים עם תיפקוד כליתי תקין (eGFR שווה וגדול מ – 90 מ"ל/דקה) ועם יחס אלבומין/קראטינין (ACR) קטן מ – 30 מ"ג/גרם. דלתה מדרון ה – ACR חושבה כהבדל בין שני ביקורים עוקבים מחולקים לזמן ביניהם. תוך מעקב ממוצע של 93.8 חודשים ירד מדרון הדלתה ב – 0.27 ± 3.29  מ"ג/ג/לשנה והיה גדול יותר באלו מעל גיל 40, בשמנים, בהיקף מותניים גדול, ב – ACR גבוה יותר, ביל"ד, בטרום-סוכרת ובתסמונת המטבולית. מדרון הדלתה של ACR בשלישון העליון היה חזאי מובהק להתפתחות סוכרת ואלבומינוריה ובקורלציה עם סיכון גדול יותר ומובהק ליל"ד חדש. הדלתה של לחצי הדם הסיסטוליים והדיאסטוליים היתה קשורה במדרוני ה – ACR בנוסף לגיל, BMI וה – ACR הבסיסי.

Grupper A, Schwartz D, Berliner S, et al. Normal-range albuminuria in healthy subjects increases over time in association    with hypertension and metabolic outcomes. J Am Soc Hypertens. 2018 Aug 23. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

עליה בהפרשת חלבון בשתן היא לא רק חזאית להתפתחות והתקדמות של סוכרת ומחלת כליות שאינה סוכרתית אלא גם סמן להפרעה בתיפקוד האנדותל. במחקר הנוכחי נמצא בפעם הראשונה ששינויים ביחס קראטינין/אלבומין נמוכים מהרמה שנחשבת כמיקרואלבומינוריה שמואצים עם הזמן גם באנשים בריאים קשורים לא רק בגיל, בפרמטרים מטבוליים ובהפרשת החלבון הבסיסי אלא גם בחיזוי התפתחות של מקרואלבומינוריה, יל"ד וסוכרת. החוקרים מניחים שהממצאים במחקר הנוכחי נובעים רק מהפרעה בתיפקוד האנדותל ולא מהפרעה בתפיקוד הכליתי. קיימים מספר אפשרויות של מנגנון ביולוגי להסבר על העלייה בסיכון ליל"ד עם עלייה בהפרשת החלבון. מרבית החלבון שמסונן דרך הפקעיות (גלומרולוס) נספג ע"י אבוביות הכלייה כך שבמצבים תקינים אין למצוא כל חלבון בשתן. אבל תיתכן עלייה בסינון הפקעיתי של חלבון כאשר האיזון בין סינון לספיגה מחדש של חלבון בשתן מופר לפחות בחלקו ביחד עם הפרעה בתיפקוד האנדותל. מכאן, שעלייה בהפרשת החלבון יכולה לשקף הפרעה בתיפקוד הפקעיתי ו/או הפרעה אנדותליאלית וסקולרית סיסטמית שמקדימה את התפתחות של יתר לחץ הדם. ניתן גם לשער שתנודתיות משמעותית שהיא אופיינית לשלבים הראשונים של יל"ד חושפת את הכלייה לעליות חולפות של לחץ הדם וכך שעלייה קטנה בהפרשת חלבון יכולה להיות קודמת לעלייה בלחץ הדם. הסבר אפשרי אחר הוא שסינון מוגבר של הפקעיות יכול להעלות את הפרשת החלבון אלא שבמחקר הנוכחי לא נמצאה כל קורלציה בין eGFR בטווח העליון לבין מדרוני ה – ACR. מגרעות המחקר מועטות אבל היות המחקר אמנם פרוספקטיבי אבל תצפיתי בלבד והממצאים שקיימת קורלציה בין העלייה בהפרשה המזערית של חלבון בשתן להתפתחות של יל"ד אינה יכולה לקבוע סיבתיות. קביעה זאת תאופשר רק במחקר התערבותי.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה