האם לחץ סיסטולי גבוה מ – 180 ממ"כ במבחן מאמץ מתון הוא גורם סיכון עצמאי לאירועים כליליים בגברים?

תאריך: 28/11/2018

מטרת המחקר הנורבגי היתה לבדוק את הקשר בין לחץ הדם הסיסטולי במאמץ מתון והסיכון ארוך הטווח של מחלה כלילית בגברים שהיו בריאים כאשר ביצעו את המבחן בבסיס וגם לאחר 7 שנים. נכללו במחקר 1,999 גברים ומתוכם נבדקו שנית 1,392 גברים שהיו בריאים גם לאחר 7 שנים. הנבדקים חולקו לרביעיות Q1-Q4 בהתאם ללחץ הדם הגבוה ביותר תוך 6 הדקות הראשונות של המבחן המתון (100 ואט) אחרי 7 שנים ומעקב לאחר מכן עד 28 שנים. תוך שימוש ברגרסיה מתוקננת מסוג COX נבדק הסיכון ה – CV כאירוע ראשון של תעוקת חזה, אוטם שריר הלב ללא תמותה ותמותה CV. תוך המעקב, 452 מתוך 1,392 גברים סבלו מהיארעות של מחלה כלילית. לאחר עיבוד רב-מישתנים מתוקנן לגורמי הסיכון הכליליים הקלאסיים כולל יל"ד סיסטולי במנוחה נמצאה עלייה בסיכון באלו עם לחץ סיסטולי מעל 180 ממ"כ ובאלו מעל 200 ממ"כ בהשוואה לאלו עם לחץ סיסטולי שווה או נמוך מ – 160 ממ"כ (יחס סיכון מובהק של 1.42 ו – 1.93 בהתאמה.

Mariampillai JE, Prestgaard, EE, Kjeldsen SE, et al. BP above 180 mmHg at moderate exercise workload increases coronary heart disease risk in healthy men during 28-year follow-up. J Hypertens. 2018 Nov 6. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת
כל פעם שאני מקבל תשובה שהמטופל סובל מתגובה היפרטנסיבית במבחן מאמץ מתון אני נוהג לבצע במקביל את כל בדיקות הדם והשתן (כולל למיקרואלבומין) הרוטיניות, ABPM, קרקעית העיניים ואקו-לב כדי לבדוק האם קיים יל"ד והאם קיימת פגיעה באברי מטרה. אני מודיע למטופל שהוא חייב להיות במעקב רציף במידה וכל הבדיקות הללו הן תקינות. תוצאות המחקר הנוכחי מראות שיש קשר חזק בין עלייה בלחץ הסיסטולי במאמץ מתון והתפתחות של מחלה כלילית בעתיד בין אלו שהיו בריאים במשך 7 שנים בין 2 מבחני מאמץ. הממצא נשאר עקבי גם לאחר תיקנון לגורמי הסיכון ה – CV הקלאסיים כולל לחץ הדם הסיסטולי במנוחה וקיבולת המאמץ (סך עומס העבודה מחולק למשקל הגוף שמקביל לצריכת החמצן המרבי). נראה שהעלייה בסיכון ה – CV קשורה עם העלייה בלחץ הדם בשיא המאמץ. הסיכון הוא מובהק בערכים סיסטוליים מעל 180 ממ"כ וגבוה ולא מובהק בערכים מעל 200 ממ"כ – ממצא אחרון זה נראה לי לא הגיוני. כאמור לעיל, קיבולת המאמץ מודדת למעשה כושר לבבי-נשימתי. "עומס עבודה מתון" יכול להיות שונה בין המשתתפים בהתאם לכושרם הגופני ולכן רצו החוקרים לבדוק האם לקיבולת המאמץ יש השפעה על חיזוי המחלה הכלילית. השיטה בה הם השתמשו לא עברה עדיין תיקוף אבל השיטה של כימות הכושר הלבבי-נשימתי מאפשרת למצוא את השפעתו על מחלה כלילית וגם על התמותה. העיבוד הנוכחי תוך תיקנון גם לקיבולת המאמץ מניחה ששימוש במדד זה מרמז על עלייה ארוכת-טווח בסבילות של לחץ הדם הסיסטולי שעולה במאמץ. קיימות מספר הנחות מדוע כושר גופני טוב יכול לתרום להורדת הסיכון הכלילי כמו שהוא יכול להיות מורכב מעיצוב מחדש של הלב, משינוי בתיפקוד האנדותל ויצירת NO או מהסתגלות במבנה ובתיפקוד הווסקולרי. לא ידוע עדיין האם קיבולת מאמץ או כושר גופני מגינים מפני שינויים בעורקים הכליליים כשלעצמם או פשוט הכל קשור בסגנון חיים בריא. לא ניתן כמובן להוציא מסקנה לגבי סיבתיות ואין לשלול סיבתיות הפוכה מהיות המחקר מסוג "חתך". מכל מקום, ממצאי מחקר זה מוסיפים לנו כנראה גורם סיכון כלילי ועצמאי במידה והדבר יוכח במחקרים נוספים.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה