האם ורטיגו ולא סחרחורת הוא גורם סיכון לתמותה משבץ מוחי בחולי יל"ד?

תאריך: 04/11/2018

מטרת המחקר הצרפתי היתה לתאר את המאפיינים והקשר הקליני של סחרחורת בעוקבה גדולה של חולי יל"ד ולבדוק את הערך הפרוגנוסטי שלו לתמותה מכל סיבה, מסיבה קרדיו-וסקולרית ומשבץ מוחי. נכללו 1,716 משתתפים בעוקבת OLD-HTA Lyon's של חולי יל"ד שגוייסו בשנת 1970 וקוטלגו בהתאם לקיום או אי קיום של סחרחורת. הסחרחורות חולקו לוורטיגו (סוג מיוחד של סחרחורת שנתפס כאילוזיה של תנועה עצמית או סביבתית לרוב סיבובית) וסחרחורות אחרות (תחושת חוסר יציבות, סחרור או תחושת נע ונד). בעיבוד רגרסיבי רב-מישתנים נמצא שניתן לחזות קיום של סחרחורת בגיל מתקדם, במגדר הנשי, במחלה כלילית ובהיעדר מיקרואלבומינוריה. במעקב בן 30 שנה היו 956 פטירות, מתוכם היו 508 מסיבה CV ו – 114 נפטרו מאירועים מוחיים חדים. בעיבוד נוסף נמצא שלקיום של סחרחורת לא היתה כל השפעה מובהקת על כל שלושת סוגי התמותות. לעומת זאת, בעיבוד לפי שני סוגי הסחרחורת נמצא שרק לוורטיגו היתה השפעה פרוגנוסטית. הסיכון המוגבר לתמותה היה בולט בעיקר בתמותה משבץ מוחי עם יחס סיכון מובהק של 2.43 לעומת חולים ללא סחרחורת ו – 2.22 (מובהק) לעומת סוגי הסחרחורת האחרים.

Courand PY, Serraille M, Grandjean A, et al. Recurrent vertigo is a predictor of stroke in a large cohort of hypertensive patients. J Hypertens. 2018 Oct 10. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת
במחקר זה שכלל עוקבה גדולה ועם מעקב ארוך נמצא שרק ורטיגו ולא סוגי הסחרחורות האחרים קשור בתמותה משבץ מוחי חד. ורטיגו יכול להיות תסמין בודד של TIA ולכן הוא חזאי לתמותה משבץ מוחי. יתרה מכך, בשני סוגי השבץ המוחי קיים בוורטיגו סיבובית: אוטם מדולרי צדדי שמערב את העורק הוורטברלי (קשור גם באטקסיה וסוגי תחושות) ואוטם צרבלרי שמערב את הענף המדיאלי של העורק האחורי התחתון הצרבלרי (ורטיגו בודד). חלק ממשתתפי המחקר כנראה סבלו מהסוג הצרבלרי של שבץ מוחי ודבר זה יכול להסביר לפחות היסטוריה של ורטיגו. בעיבוד רגישות במחקר זה נמצא שוורטיגו סיבובית נשארה חזאית לאירוע מוחי עתידי לאחר הוצאת חולים עם היסטוריה של שבץ מוחי. לא נמצא כל קשר בין סוגי הסחרחורת האחרים לבין התמותה משבץ מוחי כולל היפוטנסיה תנוחתית, מחלת ים וסחרחורות אחרות. הייתי אומר שכל ההסברים של החוקרים אינם משכנעים כפי שאיני יכול להבין מדוע היעדר מיקרואלבומינוריה הוא גורם סיכון לסחרחורת. בנוסף, האבחנה התבססה על זיכרון של המשתתפים שאינו מהימן ואין ביטחון שחלק מתיאורי מאפייני הסחרחורת היו בלתי מדוייקים ולעתים עם נטייה להגזמה. לא נבדק הקשר עם הטיפול התרופתי ביל"ד ושיעור המאוזנים. בקיצור, ממצא מעניין אבל אין כל אפשרות להתייחס לתוצאות כתורמות משהו לחיזוי ההשפעה של סחרחורת על התמותה מכל סיבה שהיא.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה