האם שונות בלחץ הדם קשורה לשינויים מבניים תת-קליניים במוח?

תאריך: 02/06/2020

מטרת המחקר שבוצע בהולנד היה לבדוק את הקשר בין שונות בלחץ הדם (תוך לקיחה בחשבון את גודלו וכיוונו) עם קיום והתקדמות של מחלת מוח תת-קלינית באוכלוסייה הכללית. נכללו במחקר 2,348 משתתפים בגיל 55 ומעלה מתוך מחקר עוקבה פרוספקטיבי. לחץ הדם נמדד בכל ביקור כל 3-4 שנים משנת 1990 והלאה. MRI בוצע בכל ביקור החל משנת 2005. נבדק הקשר לאחר תיקנון רב-מישתנים של השונות בלחץ הדם עם מדידות עוקבות של סמנים ב – MRI של מחלת כלי הדם הקטנים, נפחי רקמת המוח ואינטגרציה של מבני המיקרו בחומר הלבן כולל גם השינויים של סמנים אלו לאורך זמן. לאחר מעקב ממוצע של 7 שנים לביצועי ה – MRI נמצא ששונות גדולה (שלישון עליון לעומת שלישון תחתון) היתה קשורה בסיכון גדול יותר ומובהק להאדרות בחומר הלבן (יחס סיכון של 1.32), ללקונות (יחס סיכון מובהק של 1.25) ודימומי מיקרו (יחס סיכון מובהק של 1.1). באופן שונה, היתה שונות זאת קשורה עם נפח מוח קטן יותר ואינטגרציה גרועה יותר של מבני-המיקרו של החומר הלבן. שונות סיסטולית גדולה היתה גם קשורה בהתקדמות החומר הלבן (יחס שיעור מובהק של 1.14). עומסים גדולים יותר בסמני ההדמיה המוחית ניצפו עם עליות גדולות או ירידות גדולות בלחץ הסיסטולי. ממצאים דומים היו גם בשונות דיאסטולית.

Ma Y, Yilmaz P, Bos D, et al. Blood Pressure Variation and Subclinical Brain Disease. J Am Coll Cardiol. 2020;75:2387‐2399.

הערת פרופ' יודפת

מחקר זה בדק את הקשר של שונות בלחץ דם על הקיום וההתקדמות של שינויים רחבים במבנה המוח ומדדים מיקרו-מבניים במדגם גדול כדי לאפשר הבנה טובה יותר באינטגרציה של הקשר בין שונות ולחץ דם ובריאות המוח בעיקר בשלב המוקדם באטיולוגיה של  דמנציה ושבץ מוחי. נמצאו גם ראיות חדשות על הקשר בין שונות ארוכת-טווח בלחץ הדם עם האינטגרציה של מבני המיקרו של החומר הלבן. ממצאים אלו הם בהתאם לממצאים קודמים שקשרו בין שונות בלחץ דם בעליית הסיכון לדמנציה ותמותה. שונות ארוכת-טווח בלחץ הדם נמצאה גם כקשורה בשבץ מוחי ובמחלה כלילית וכלייתית. מעניינת גם ההשפעה לרעה על מרכיבים שונים של החומר הלבן ללא כל השפעה על החומר האפור. אין כמעט כל מידע מהו המנגנון שקושר בין שונות בלחץ הדם למחלה תת-קלינית של כלי הדם במוח. ראשית, שונות בלחץ הדם יכולה להעלות את הולם זרימת הדם והרס "החלקת" זרימת הדם בהתקדמותו לעורקים הקטנים, בעיקר לאברים עם זילוף גדול כמו המוח וגורמים לנזק לווסקלוריזציית המיקרו במוח. שנית, נראה שגם להפרעה בתיפקוד האנדותל יש תרומה לכך. במודלים של חיות נמצא ששונות בלחץ הדם יכולה למנוע יצירת NO והפרעה לתיפקוד האנדותל שתורמת לפגיעות "יחידת נוירו-וסקולרית" ולהפרעה למחסום דם-מוח וכתוצאה למחלת כלי הדם הקטנים במוח. שלישית, השונות בלחץ הדם יכולה ל"ברוח" ממגבלות הרגולציה המוחית ולתרום להפרעה בכלי הדם. למשל, לחץ דם מתחת לוויסות העצמי של המוח יכול לגרום לתת-זילוף ולנזק איסכמי במוח בעוד שלחץ דם מעל הגבול העליון יכול לגרום לאנצפלופתיה היפרטנסיבית. הסבר חליפי שאינו סיבתי אפשרי: שהפרעה תת-קלינית במוח גורמת להפרעה בתיפקוד האוטונומי המרכזי ויכולה לגרום לשונות גדולה בלחץ הדם. עם כל זאת יש להתייחס לממצאי מחקר זה בזהירות היות ראשית, שונות בלחץ הדם קשורה חזק בגיל, עם היענות גרועה לטיפול, עם מחלה וסקולרית ועם ערפלנים אחרים (לא ניתן לא להתייחס לעובדה ששונות בלחץ דם היא רק סמן לבריאות גרועה יותר מאשר גורם לבריאות גרועה). שנית, אין כיום כל טיפול ישיר להוריד את השונות בלחץ הדם (פרט לשפור ההיענות לטיפול התרופתי והשפעה טובה יותר כנראה של מעכבי RAAS ו – CCB) ולפי כותב הביקורת: "זה עצוב להיות חכם שאין כל תשואה לחכמה".

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה