האם הוכח סופית שטיפול במעכבי RAS אינו גורם להחמרה בחולי COVID- 19?

תאריך: 02/06/2020

מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק האם טיפול במעכבי RAS מעלה את הסיכון בחולים שנחשפים למחלת COVID-19 היות והקולטן הנגיפי הוא ACE2. נבדק הקשר בין טיפול קודם עם ACEIs, ARBs, CCBs, חסמי בטא ודיורטיקה תיאזידית והסבירות לתוצאה חיובית או שלילית עם בדיקת COVID-19 והסבירות למחלה חמורה (מוגדרת כטיפול נמרץ, הנשמה מכנית ותמותה) בקרב חולים חיוביים לנגיף. נערכה השוואה סטטיסטית (שיטת Bayesian) להשוואת התוצאים בחולים שטופלו בתרופות אלו לבין חולים שלא טופלו בהם בכולם, ובאלו עם יל"ד לאחר ביצוע propensity-score matching לכל סוג של תרופה. הבדל לפחות של 10% בנקודות מפורט מראש כהבדל מוצק. נכללו 12,594 חולים (מנתוני הבריאות של אוניברסיטת ניו-יורק) נבדקו ל – COVID-19 מהם 5,894 (46.8%) היו חיוביים, מתוכם סבלו 1,002 (17%) ממחלה חמורה. היסטוריה של יל"ד נמצאה בקרב 4,357 חולים (24.6%) ומהם היו 2,573 חיוביים במבחן ומהם סבלו 634 (24.6%) ממחלה חמורה. לא נמצא כל קשר בין סוג של תרופה יחידה ועלייה בהסתברות למבחן חיובי. אף אחת מהתרופות שנבדקו לא היתה קשורה בעלייה חזקה בסיכון למחלה חמורה בקרב החולים שהיו חיוביים במבחן.

Reynolds HR, Adhikari S, Pulgarin C, et al. Renin-Angiotensin-Aldosterone System Inhibitors and Risk of Covid-19 [published online ahead of print, 2020 May 1]. N Engl J Med.

הערת פרופ' יודפת

בעיבוד התצפיתי של מעל 12 אלף חולים שנבדקו ל- COVID-19 לא נמצא שטיפול קודם עם תרופות שפועלות על RAAS קשור בסיכון גדול יותר באלו שהיו חיוביים לנגיף. לא נמצא גם סיכון גדול יותר למחלה חמורה שקשורה עם אחת מהתרופות שנבדקו בחולים החיוביים. הדבר החשוב הוא שאותו מציינים החוקרים הוא שגודל המדגם מרשה לנו בדרגה גדולה של ביטחון לשלול את החשד לסיכון גדול יותר בקרב חולים מטופלים מאשר חולים שאינם מטופלים גם אם הוא נמוך מ – 6% נקודות. נתוני מחקר זה העלו את החשד בעיבוד שכלל את כל החולים המתאימים להסתברות קטנה עם מובהקות שולית של מבחן חיובי ל – COVID-19 בקרב מטופלי חסמי ביטא. ממצא זה ניתן לייחס להשפעת חסמי בטא על הביטוי או נוכחות של ACE2 על פני התא שהוא קולטן נגיפי של SARS-CoV-2 שיכול להיות גם מצד שני, ערפלן של תוכנית המחקר התצפיתי. כדי לבדוק האם השפעת ACE2 היא רלבנטית לזיהום ע"י נגיף ה- SARS-CoV-2עליו להימצא על האנדותל של מערכת הנשימה אבל אין  עדיין מחקרים בנושא זה בחיות או בבני אדם ולכן המנגנון המוצע הוא רק ספקולטיבי. יתרה מכך, לא נמצאה כל השפעה דומה של מעכבי RAAS שהיתה צפוייה להשפעה דומה על ACE2. חסמי בטא, ACEIs ו – ARBs פועלים בנקודות שונות של RAAS  לכן נראה שהשפעתם על הסיכון  ל –COVID-19 כנראה שונה. היעדר כל קשר בין השימוש בחסמי בטא וההסתברות למחלה נגיפית חמורה הוא בניגוד להשפעה נגיפית. בשני מחקרים קטנים נמצאו ממצאים עוקבים לקשר בין תרופות ללב ו – COVID-19. במחקר אחר שכלל 78 חולי יל"ד מעל גיל 65 או קשישים יותר שנערך בסין לא נמצא כל קשר בין טיפול קודם בכל התרופות ה – CV ו – COVID-19 חמור אבל הסיכון למחלה חמורה היה נמוך בתת קבוצה של 46 חולים שטופלו בעבר עם ARB מאשר אלו שלא טופלו באחד מסוגי התרופות שנבדקו במחקר הנוכחי. במחקר במרכז יחיד בסין שהבאתי ב"חדשות" החודש הקודם לא נמצא הבדל מובהק בהסתברות למחלה חמורה שקשורה בטיפול במעכבי RAAS בקרב 42 חולים. מגבלות המחקר הן ששיעור מסויים של חולים עברו בדיקות רבות שיתכן שמעלות את האפשרות של זיהוי המחלה, המדגם אינו מייצג את אוכלוסיית ניו יורק ורבים לא נבדקו. לכן יתכן שמחקר זה הגזים בשיעור המקרים החמורים ושנטילת התרופות נבדקה ברשומות האלקטרוניות ואינן מייצגות את נטילת התרופות האמתית.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה