האם למעכבי DPP-4 יש השפעה מיקרו-וסקולרית טובה ואנטי פיברוטית בחולי יל"ד ללא סוכרת?

תאריך: 06/01/2016

מטרת המחקר הגרמני שהיה אקראי, כפול-סמיות ומבוקר פלצבו היתה לבדוק השפעות עיכוב DPP-4 בחולי יל"ד ללא סוכרת. נכללו במחקר 21 חולי יל"ד (5 נשים, גיל ממוצע 67.6) שטופלו ב – linagliptin  ו – 22 הוקצו לפלצבו. המיקרוצירקולציה של הרשתית ופרופיל לחץ הדם נבדקה בבסיס, לאחר 6 ו – 12 שבועות. נלקחו דמים ל – HbA1c, asymmetric dimethylarginine (מעכב יצירת NO), CRP, cyclic guanosinmonophosphate, transforming growth factor beta (TGF-ß1 – מעכב תהליכים דלקתיים ופיברוטיים) וציסטטין C. הטיפול ב – linagliptin   העלה את הזילוף הקפילרי ברשתית באופן מובהק ב – 23.7%, את הזרימה העורקית ברשתית באופן מובהק ב – 7.6 ואת תגובת ההיפראמיה הרשתית באופן מובהק ב – 290 ללא כל השפעה בטיפול בפלצבו. לחץ הדם ירד בשתי הקבוצות אבל ירידה מובהקת נמצאה רק ב – TGF-ß1 ב – 9.3% בטיפול בלינאגליפטין.

Forst T, Michelson G, Diessel S, et al. Microvascular effects of the inhibition of dipeptidylpeptidase IV by linagliptin in nondiabetic hypertensive patients. J Hypertens. 2015 Nov 21. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

מעכבי DPP-4 מעלים כידוע את רמת ה – GLP-1 בדם של חולי סוכרת ובנוסף להשפעתם על האיזון יש להם גם השפעה טובה על שריר הלב, על תיפקוד האנדותל, על הורדת לחץ הדם ועל שיפור של סמנים מיקרו-וסקולריים בכליות וברשתית. במחקר הנוכחי שנערך בחולי יל"ד שאינם סוכרתיים נמצא שהם משפרים את הזילוף הקפילרי ברשתית, את זרימת הדם ברשתית ואת התגובה ההיפראמית לאור מהבהב אבל לא את היחס קיר/חלל של העורקים. השפעה זאת נובעת כנראה משיחרור NO מתגובת ה – GLP-1 על ה – eNOS. הנחת החוקרים היא שמעכבי DPP-4 משנים את התיפקוד המיקרו-וסקולרי ע"י עיכוב ישיר של ה – DPP-4 באנדותל והשפעתם על מערכת ה – NO. מצד שני, לא נמצאה השפעה על הורדת לחץ הדם והמחברים מייחסים זאת לאיזון טוב של לחץ הדם בחולים שנכללו במחקר. מעניין שלא נמצאה כל השפעה על מרבית הסמנים הביוכימיים שנבדקו פרט לירידה גדולה ב – TGF-ß1 שהוא ציטוקין מעודד דלקת. אין עדיין הסכמה האם ציטוקין זה מעורב בהתפתחות של רטינופתיה סוכרתית או היפרטנסיבית. לציטוקין זה יש חשיבות באנגיוגנזיס, בשגשוג של תאי אנדותל, בהידבקות התאים ובשקיעת משתית חוץ-תאית. הנחת החוקרים היא שציטוקין זה יכול להפריע לתהליכים דלקתיים ופיברוטיים במקביל. מכל מקום, במחקר קצר-טווח הנוכחי לא נמצאה כל השפעה של הטיפול במעכב DPP-4 על היחס של קיר/חלל העורקים. ניתן בהחלט להתייחס לתוצאות מחקר זה כמייצג את כל נוגדי ה – DPP-4 היות ובמחקר שפורסם באותו כתב עת לא נמצא כל הבדל בין התכשירים השונים של תרופה זאת בהשפעתם הקטנה על הורדת לחץ הדם בחולי סוכרת מסוג 2. שאלת ה"קיטבג" שלי היא מדוע כל המחקרים הרבים שבוצעו בנוגדי ה – DPP-4 לסוגיהם השונים לא הראו כל השפעה טובה על נקודות הסיום הקרדיו-וסקולריות בחולי סוכרת פרט אולי למחקר אחד שבוצע בטיוואן?

כתיבת תגובה