האם מתן של תרופה לפי הצורך בחולי יל"ד ללא תסמינים שמאושפזים קשורה בעליית הסיכון לפגיעה חדה בכליות?

מטרת המחקר הרטרוספקטיבי שנערך במספר מרכזים בארה"ב בקרב משוחררי צבא שאושפזו לפחות 3 ימים או יותר, היתה לבדוק את הסיכון של פגיעה כלייתית חדה ותוצאות אחרות מטיפול תרופתי לפי הצורך ביל"ד ללא תסמינים בין 1 אוקטובר 2015 ל –  30בספטמבר 2020. על המאושפזים היה להיות מאושפזים במחלקה רגילה ולא בטיפול נמרץ, לא עברו כל ניתוח וטופלו לפחות בתרופה אחת נגד יל"ד (סיסטולי מעל 140 ממ"כ) תוך אישפוז ביום קבלתם. התוצא הראשוני היה הזמן להיארעות הראשונה של הפגיעה החדה בכליות והתוצאה השניונית כללה ירידת לחץ הדם הסיסטולי יותר מ – 25% תוך 3 שעות לאחר מתן הטיפול התרופתי לפי הצורך ושילוב התוצא של אוטם שריר הלב, שבץ מוחי או תמותה תוך האישפוז. נכללו 133,760 יוצאי צבא שהתאימו לעיבוד, ממוצע גיל 71.2 מהם 96 היו גברים. ממוצע GFR המוערך היה 75.7 מ"ל לדקה. מתוך 28,626 חולים 21% מהם קיבלו טיפול תרופתי ביל"ד במידת הצורך. שימוש בתרופות היה קשור בעלייה בסיכון מוגבר ומובהק של 23% לפגיעה בכליות בהשוואה לאלו ללא שימוש. בעיבוד משני נמצא שיעור גבוה יותר בין אלו שהטיפול התרופתי ניתן תוך ורידי. עיבוד משני הצביע שאלו שטופלו תרופתית לפי הצורך סבלו מסיכון גבוה יותר ומובהק של פי 1.5 לירידה מהירה בלחץ הדם ופי 1.69 לאירועי אוטם שריר הלב, שבץ מוחי או תמותה תוך האישפוז.

Canales MT, Yang S, Westanmo A, et al. As-Needed Blood Pressure Medication and Adverse Outcomes in VA Hospitals. JAMA Intern Med. 2025 Jan 1;185(1):52-60.

הערה

ממצאי המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי מניחים שמתן תרופה נגד יל"ד לפי הנדרש בחולים עם יל"ד וללא אישפוז בטיפול נמרץ כאשר קיימת סבירות גדולה שהוא אינו תסמיני יכול להזיק בהשוואה לחולי יל"ד שתוכננו לקבלת טיפול תרופתי וקשור יותר בסיכונים גדולים יותר של פגיעה חדה בכליות, לאוטם שריר הלב, לשבץ מוחי ולתמותה. יש להניח שירידה מהירה בלחץ הדם בעיקר בקשישים ואלו עם מחלה וסקולרית עם הפרעה ברגולציה עצמית באברי מטרה יכולה לגרום לאירועים איסכמיים שנמצאו במחקר הנוכחי. באישפוז קיימים כאב, סטרס, היעדר שינה, תסמונת נסיגה, החמצת טיפול תרופתי בבית ותרופות אחרות שמעלות את לחץ הדם אבל ללא טיפול נצרך ליל"ד. הקלינאים שעסוקים בעומס עבודה ניכר לא חושפים תמיד את הסיבות לעלייה בלחץ הדם. כתוצאה מכך, מנפיקים תרופות לפי הצורך  (תוך ורידי או פומי) ללחץ הדם שעובר מעל סף מסויים שהופך לברירת המחדל לטיפול בחולים אלו ומאפשר לאחות לטפל בלחץ הדם ללא מעורבות של קלינאי. המחקר הנוכחי מראה שפרקטיקה זאת קשורה בנזק. היות המחקר רטרוספקטיבי אינו מאפשר לקבוע סיבתיות.