מטרת הסקירה והמטה-רגרסיה הנוכחית שנערכה ע"י חוקרים איטלקיים היתה לבדוק האם טיפול להורדת הפרשת החלבון בשתן קשורה בתוצא הקרדיו-וסקולרי. נמצאו 16 מחקרים אקראיים עם השוואה בזוגות על הקשר ביניהם עם מעקב ממוצע של 45 חודשים ועם 5,867 אירועים קרדיו-וסקולריים. לאחר תיקנון להבדלים בלחצי הדם שהושגו נמצא שהקשר בין השינויים באלבומינוריה לסיכון קשור בסיכון יחסי מובהק של 0.45 רק במידה והיתה ירידה בהפרשת החלבון ללא כל קשר מובהק אם לא נמצאה כל ירידה. בעיבוד מטה-רגרסיבי לאחר תיקנון לשונות בלחץ הדם נמצא שכל ירידה של 30% בהפרשת החלבון היתה קשורה באופן מובהק בירידה של 16.2% בסיכון לכלל האירועים הקרדיו-וסקולריים. ב – 6 מחקרים בהם דווח על שינויים באירועים הקרדיו-וסקולריים נמצא שהסיכון הכוללני המתוקנן והמובהק לאירועים קרדיו-וסקולריים היה 0.51 לירידה/יציבות באלבומינוריה לעומת עלייה בהפרשה.
Viazzi F, Muiesan ML, Schillaci G, et al. Changes in albuminuria and cardiovascular risk under antihypertensive treatment: a systematic review and meta-regression analysis. J Hypertens. 2016 May 31. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הפרשת חלבון בשתן היא גורם סיכון ידוע לאירועים קרדיו-וסקולריים בחולי יל"ד. השאלה האם הורדת מידת הפרשת החלבון בשתן מורידה גם את הסיכון הקרדיו-וסקולרי היא עדיין פתוחה. בעיבוד הנוכחי נמצאו תוצאות מוצקות שכל כמה שמורידים יותר את הפרשת החלבון כך התוצא הקרדיו-וסקולרי הוא טוב יותר. מעניין שתוצאה זאת היא עצמאית ואינה מושפעת משינויים בלחץ הדם. המנגנון שקשור בממצא זה עדיין אינו ברור על בוריו. כוח הניבוי החזק של החלבון קשור במנגנוני גורמים ביולוגיים רבים מעבר לעומס של לחץ הדם כמו דלקת, הפרעה בתיפקוד האנדותל ופעילות המערכת RAAS. ממצא זה כפי שמתברר בעיבוד הנוכחי כאינו תלוי-לחץ הדם יכול לשקף השפעת גורמי מקרו ומיקרו אחרים שמשפיעים על חדירות הקיר הווסקולרי במחזור הדם. ממצא זה הוא בתאום לתוצאות מחקרי ONTARGET/TRASCEND בהם נמצאה ירידה באירועים הקרדיו-וסקולריים במקביל לירידה בהפרשת החלבון ללא כל השפעה של סוגי התרופות ללחץ דם בהם טופלו החולים. החוקרים מניחים שלאור ממצאי העיבוד הנוכחי ניתן לראות בהפרשת החלבון סמן ביניים לפרוגנוזה הקרדיו-וסקולרית בטיפול ביל"ד.