מטרת מחקר הרטרוספקטיבי שנערך בטייוואן היתה לבדוק את הקשר בין חשיפה לתדרי רעש שונים וההיארעות של יל"ד. נכללה במחקר עוקבה של 1,002 מתנדבים שהיו במעקב בין 1973 ל – 2012. מדידות רעש אישיות ועיבוד של פסי האוקטבה הסביבתיות נעשו כדי לחלק את המשתתפים לקבוצות חשיפה שונות. משתתפים שנחשפו ל – 80 דציבלים או יותר במשך 8 שנים היו בסיכון היחסי מובהק וגבוה של 38% לפתח יל"ד בהשוואה לחשיפה מתחת ל – 75 דציבל. דפוסי חשיפה-תגובה מובהקים נמצאו בין היארעות של יל"ד ורבדי החשיפה לרעש עם השפעה כבר מתדר של 250 הרץ תוך עלייה הדרגתית עד 8 קילוהרץ. עלייה של 20 דציבל בחשיפה לרעש ב – 4 קילוהרץ היתה קשורה בסיכון מוגבר ומובהק של 34% להיארעות של יל"ד.
Liu CS, Young LH, Yu TY, et al. Occupational noise frequencies and the incidence of hypertension in a retrospective cohort study. Am J Epidemiol. 2016 Jul 1. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נמצא שעובדים שחשופים לרעש מתמיד ברמה שווה או מעל 80 דציבל נמצאים בסיכון גבוה ליל"ד בהשוואה לאלו שחשופים לרעש פחות מ – 75 דציבל אם כי הבדל זה לא נשאר מובהק בשיטת עיבוד מיוחדת ונוספת. לעומת זאת, השפעת תדר הרעש היא מובהקת ומתחילה כבר מתדר נמוך יחסית של 250 הרץ ועולה בהדרגה עם תדרים גבוהים יותר. החוקרים מניחים שחשיפה תדרים נמוכים של רעש בעבודה יכולה לתרום באופן בלתי ישיר ליל"ד דרך הטרדה והפרעה לפעילויות שדורשות תשומת לב סלקטיבית, בעוד שתדרים אמצעיים או גבוהים יכולים לגרום ליל"ד ישירות לאחר גירוי חוזר ומתמיד של המערכות האוטונומיות והאנדוקריניות. השאלה היא האם מעבר לעבודה שקטה יותר לתקופה ארוכה יכול ל"רפא" את יל"ד?