מטרת מחקר ה"חתך" הסרבי-איטלקי היתה להשוות שיבושים בחדר השמאלי באנשים עם תסמונת החלוק הלבן לעומת נורמוטנסיביים וחולים עם יל"ד קבוע. נכללו במחקר 139 אנשים ללא טיפול שעברו בדיקת ABPM ו- Speckle Tracking Echocardiography (טכניקה שמנתחת את תנועת הרקמות בלב) בשניים או שלושה ממדים. תסמונת החלוק הלבן אובחנה ע"י ABPM (לחץ דם סיסטולי מתחת ל – 130/90 ממ"כ). מידת העומס האורכי וההיקפי של החדר השמאלי עלה בהדרגה מנורמוטנסיביים ליל"ד של החלוק הלבן וליל"ד קבוע. לא נמצא כל שוני בעומס על קוטר החדר השמאלי בשניים ושלושה ממדים והעומס התלת ממדי על השטח בין 3 הקבוצות. העומסים האורכיים וההיקפיים בשכבה התת-אנדוקרדיאלית ושכבת הביניים של שריר הלב בחדר השמאלי כפי שהודגמו בשני ממדים פחתו בהדרגה מיל"ד קבוע ועד לחץ דם תקין בעוד ששכבת התת-אפיקרדיאלית לא היתה שונה בין הקבוצות.
Tadic M, Cuspidi C, Ivanovic B, et at. Influence of white-coat hypertension on left ventricular deformation 2- and 3-dimensional speckle tracking study. Hypertension. 2016 Jan 4. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקרים קודמים נמצא שלא רק ביל"ד קבוע אלא כבר בתסמונת החלוק הלבן קיימת הפרעה אורכית והיקפית בשריר הלב. תרומתו של המחקר הנוכחי היא בהוספת תובנה חדשה לתיפקוד המיכני של החדר השמאלי באנשים עם תסמונת החלוק הלבן. התוצאות מראות שקיימת הפרעה בתיפקוד המיכני של החדר השמאלי שמתבטאת בעומס מובהק בתיפקודים האורכיים וההיקפיים שלו בעיקר בשכבה התת-אנדוקרדיאלית ובשכבת הביניים של שריר הלב. שתי שכבות אלו הן המושפעות העיקריות מעליית העומס בתסמונת החלוק הלבן ויל"ד קבוע ממצא שמעלה את האפשרות שעיצוב מחדש של החדר השמאלי ביל"ד מתפתח בכיוון פנים הלב והאפיקרדיום. הממצאים במחקר הנוכחי כמו במחקרים קודמים מצביעים על כך שיל"ד של החלוק הלבן אינו ממצא שפיר. היות המחקר מסוג "חתך" אינו מאפשר קביעת סיבתיות.
