מטרת המחקר שבוצע בארגנטינה היתה לבדוק את הקשר בין סמני רגישות לאינסולין ויל"ד ביום ובלילה בקרב מבוגרים נורמוטנסיביים או חולי יל"ד קל על פימדידות במרפאה שאינם מטופלים. השתתפו במחקר 105 חולים בגיל ממוצע 47 ו – 50 גברים בגיל ממוצע 47 שעברו בדיקת ABPM ורובדו לעיבוד בנפרד לאלו עם וללא יל"ד במשך היום או לאלו עם ובלי יל"ד לילי. נבדקה רמת האינסולין בצום, התנגודת לאינסולין בשיטת HOMA-IR ויחס טריגליצרידים/HDL כסמנים לתנגודת לאינסולין. יל"ד ביום נמצא בקרב 60% ויל"ד לילי בקרב 64%. לא נמצא כל הבדל מובהק בין המשתתפים ברמות סמני התנגודת לאינסולין בין אלו עם וללא יל"ד בשעות היום. לעומת זאת, משתתפים שסבלו מיל"ד לילי סבלו יותר ובאופן מובהק מתנגודת לאינסולין בכל שלושת הסמנים לתנגודת זאת גם לאחר תיקנון לגיל, מגדר והשמנה.
Salazar MR, Espeche WG, Stavile RN, et al. Nocturnal but not diurnal hypertension Is associated to insulin resistance markers in subjects with normal or mildly elevated office blood pressure. Am J Hypertens. 2017;30:1032-1038.
הערת פרופ' יודפת
ראשית, עלי לציין ששיעור גדול של משתתפים שאובחנו במרפאה כנורמוטנסיביים אובחנו כחולי יל"ד לאחר ABPM ממצא שמחזק את מה שאני טוען שאין למדידות לחץ הדם במרפאה כל ערך. שנית, חשיבותו של ה – ABPM בגילוי יל"ד בשינה מתבטא בממצאי מחקר זה כסיכון גדול לתנגודת לאינסולין שגם ללא השמנה אבל ביחד כסיכון סינרגיסטי להתפתחות יל"ד בצעירים ובמבוגרים. יתרונו של המחקר הנוכחי הוא ששלושת הסמנים לתנגודת לאינסולין עובדו כמישתנים רציפים כך שכל חולי יל"ד לילי סבלו מהערכים הגבוהים ביותר של התנגודת לאינסולין. נראה שפעילות יתר של המערכת הסימפתטית יכולה לקשר בין היפראינסולינמיה וערכי לחץ דם גבוהים בשינה אלא שבמחקר הנוכחי לא נמצאה עלייה במהירות הדופק בחולים אלו. התנגודת לאינסולין במחקר הנוכחי היתה קשורה ליל"ד לילי ללא קשר להשמנה. יש לציין שהיות המחקר תצפיתי לא ניתן לקבוע סיבתיות. בנוסף, לא בוצעה מדידה ישירה של קליטת האינסולין בשרירים, בוצעה רק בדיקה אחת של ABPM וקיימת אפשרות (שלא נזכרת כמעט בכל המחקרים שעוסקים ב – ABPM) שניפוח השרוולית בשינה יכול להפריע לשינה "אמיתית".
