מטרת המחקר האיטלקי היתה לבדוק את הקשר של מיקרולבומינוריה עם רמות האלדוסטרון בטיפול ביל"ד ללא טיפול קודם וללא כל מחלות נלוות שיכולות להשפיע על תיפקוד הכליות. נכללו במחקר 242 חולי יל"ד ראשוני חדש שעברו איסוף שתן של 24 שעות לבדיקת יחס אלבומין/קראטינין ובדיקת רמת האלדוסטרון. הוצאו מהמחקר חולי סוכרת, אלו עם הפרשה גלויה של חלבון, עם eGFR מתחת ל – 30 מ"ל/דקה ואלו עם מחלת כליות קודמת. עלייה במיקראלבומינוריה היתה קשורה בצורה מובהקת עם רמת לחץ דם גבוהה ומתקדמת, רמה גבוהה של HDL ורמה גבוהה של אלדוסטרון עם ערך נמוך יותר של eGFR. מיקרואלבומינוריה נמצאה בקרב 17% מהחולים וחולים אלו היו עם ערכים גבוהים יותר ומובהקים של לחץ הדם ורמת האלדוסטרון (178 לעומת 128 פ"ג/מ"ל) וeGFR נמוכים יותר ללא מיקראלבומינוריה. היחס אלבומין/קראטינין היה בקורלציה חיובית ועצמאית עם לחץ הדם ורמת האלדוסטרון. בעיבוד נוסף נמצא שקיום של מיקראלבומינוריה היה קשור באופן עצמאי ברמות האלדוסטרון ללא כל קשר ל – eGFR, ומישתנים דמוגרפיים, אנתרופומטריים ומטבוליים.
Catena C, Colussi G, Martinis F, et al. Microalbuminuria and plasma aldosterone levels in nondiabetic treatment-naïve patients with hypertension. J Hypertens. 2017 Aug 30. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
תוצאות המחקר הנוכחי מראות שהפרשת חלבון בשתן בדרגה נמוכה בנוסף לקשר המובהק עם לחץ הדם, נמצאת בקורלציה מובהקת ועצמאית עם רמת האלדוסטרון בפלסמה. יתרה מכך, קיום של מיקרואלבומינוריה קשור ברמת אלדוסטרון ללא כל קשר ל – GFR ומאפיינים דמוגרפיים, אנתרופומטריים ומטבוליים של חולי יל"ד. ממצא זה מעלה את הסברה שאלדוסטרון יכול לתרום לשינויים המוקדמים במחלת כליות היפרטנסיבית. במחקרי חיות נמצא שלאלדוסטרון יש תפקיד עצמאי בהתפתחות של נפרופתיה היפרטנסיבית ובבני אדם עיכוב התקדמות הנפרופתיה היא ע"י חסמי RAS ומניעת התפתחות אי ספיקת כליות סופנית. מצד שני, חסימה זאת אינה מדכאת באופן מלא את רמת האלדוסטרון – תופעה שמכונה "בריחת אלדוסטרון" ולכן יש צורך לטיפול נוסף בנוגדי קולטני המינרלקורטיקואידים כדי למנוע השפעת אלדוסטרון על דליפת חלבון מהגלומרולוס. קולטני מינרלקורטיקואידים מתבטאים בסוגי תאים שונים של הכליות כולל בפודוציטים (תאים בקפסולה ע"ש Bowman שעוטפים את הקפילרים של הגלומרולוס), בשרירים החלקים הואסקולריים ובתאים מזנגיאליים. עלייה בפעילות קולטנים אלו יכולה להסביר את הקשר בין רמת האלדוסטרון עם הפרשת החלבון שנמצאה במחקר הנוכחי. הפעלת קולטנים אלו מגבירה יצירת זני חמצן תגובתיים ועקה חמצונית דרך מסילת NADPH אוקסידזה בגלומרולוס– ועל ידי זה מפעילה אפופטוזיס של של הפודוציטים והתפשטות המזנגיום שיכולים לגרום לפעפוע סלקטיבי דרך מחסום הגלומרולוס. יתרה מכך, דלקת בגלומרולוס ופיברוזיס יכולים לנבוע כתוצאה מהפעלת הקולטן המינרלקורטיקואידי בתאי מערכת החיסון ובעקבות כך יצירת ציטוקינים פרו-דלקתיים. חשוב גם לציין שקיימים מצבים נוספים שיכולים להעלות את רמת האלדוסטרון המקומי ולגרום לנזק גלומרולרי ביל"ד כמו רמה גבוהה של מלח או של רמות גבוהות של אנגיוטנסין 2 במחזור אם כי במחקר הנוכחי לא נמצאה כל השפעה בין הפרשת נתרן בשתן במשך 24 שעות לבין רמת המיקרואלבומין או האלדוסטרון. הכל טוב ויפה אבל המגרעת הגדולה של מחקר זה היא בהיותו מסוג "חתך" שאינו מאפשר לקבוע קשר סיבתי ישיר בין רמת האלדוסטרון והמיקרואלבומינוריה או קשר סיבתי הפוך שהנזק בכליות גורם לעלייה ברמת האלדוסטרון.
