מטרת המטה-אנליזה שנערכה ע"י חוקרים מאנגליה והונג-קונג היתה לקבל הערכה מהימנה של מידת הקשר הפרוספקטיבי בין (GGT (gamma-glutamyltransferase והסיכון ליל"ד, ולאפיין את הקשר לרמת האנזים. נמצאו 14 מחקרי עוקבה עם 44,582 משתתפים ו – 5,270 מקרי יל"ד. הסיכון היחסי ליל"ד היה 1.32 (מובהק) כאשר נערכה השוואה בין השלישון התחתון לשלישון העליון הבסיסיים של GGT. נמצאה הטרוגניות גדולה בין המחקרים בעיקר בגלל השוני בגיל, זמן המעקב ומידת התיקנון לערפלנים ולכן נכללו בעיבוד הסופי רק 10 מחקרים עם נתונים רלבנטיים. הסיכון היחסי הכוללני ליל"ד לכל עלייה של 5U/I ברמת ה – GGT היה 1.08 (מובהק).
Kunutsor SK, Apekey TA, Cheung BM. Gamma-glutamyltransferase and risk of hypertension: a systematic review and dose-response meta-analysis of prospective evidence. J Hypertens. 2015 Oct 17. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
כידוע, מהווה GGT מדד רגיש בלתי ספציפי לנזק בכבד שבמקרים רבים מעיד על שתיינות של אלכוהול וכמו"כ הוא קשור בהתפתחות הפרעות קרדיו-מטבוליות כולל יל"ד. רמות גבוהות של GGT קשורות בהתפתחות והתקדמות של כבד שומני. המטה-אנליזה הנוכחית מביאה הערכה מדויקת יותר על הקשר בין GGT לבין יל"ד בהסתמכה על מחקרים פרוספקטיביים הטרוגניים או לאחר עיבוד למחקרים עם נתוני בסיס דומים יותר. הקשר בין רמה גבוהה של GGT ויל"ד היה נכון גם עם רמות GGT שעדיין נחשבות תקינות. עלייה בגיל, מוצא אסיאתי לעומת מערבי ומגדר גברי מבליטים יותר את הקשר בין GGT ויל"ד. ההנחות הן שקשר זה נובע מעקה חימצונית, מעלייה בדלקת ומרקע של כבד שומני שיכולים להפריע לאיתות האינסולין בכבד, מהתפתחות של תנגודת לאינסולין ומהיפראינסולינמיה. מהיות המחקר תצפיתי לא ניתן כמובן לקבוע סיבתיות. השאלה שלי היא האם שיפור באורחות החיים כולל תזונה נכונה והורדת משקל ופעילות גופנית שיכולות למנוע התפתחות של יל"ד וסוכרת יביאו גם לירידה ברמת ה – GGT?