מטרת המחקר הצרפתי היתה לבדוק קשר אפשרי בין קשיות העורקים לבין פרפור פרוזדורים בחולי יל"ד. מתוך מסד נתונים של הפניית חולים לפני מתן טיפול ליל"ד נאספו חולים עם יל"ד מעל 140/90 ממ"כ במרפאה עם יל"ד עצמוני, ללא היסטוריה של מחלה קרדיו-וסקולרית, של סוכרת מסוג 1 או של פרפור פרוזדורים שעברו ABPM בצמוד למדידת קולות Korotkoff לבדיקת קשיות העורקים [(QKD – Q מודד את הזמן בין גל QRS באק"ג ואיתור קול Korotkoff האחרון (K) ביציאת האוויר מהשרוול של לחץ הדם הדיאסטולי (D)]. במרבית החולים בוצע גם אקו-לב בבסיס. חישוב ההישרדות של אלו שלא פיתחו פרפור פרוזדורים תוקנן למגדר, לסוכרת, לעישון, לכולסטרול, למרווח QKDh (כולל גם את גובה גל QRS), ללחץ הפעימה הממוצע ב – 24 שעות, לממוצע לחץ הדם, לממוצע הדופק ב – 24 שעות, ל – BMI ולקוטר הפרוזדור השמאלי אם ניתן. מקרב 853 חולים פיתחו 67 פרפור פרוזדורים חדש במעקב ממוצע של 102 חודשים. שלושה משתנים תרמו באופן עצמאי להיארעות של פרפור הפרוזדורים: גיל, QKDh וממוצע מהירות הדופק ב – 24 שעות. עם הכנסת קוטר החדר השמאלי למודל נשארו גיל, QKDh והקוטר כחזאים עצמאיים לפרפור הפרוזדורים.

Cremer A, Lainé M, Papaioannou G, et al. Increased arterial stiffness is an independent predictor of atrial fibrillation in hypertensive patients. J Hypertens. 2015;33:2150-5.

הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נמצא שקשיות העורקים מהווה חזאית עצמאית חזקה להתפתחות של פרפור פרוזדורים בחולי יל"ד ללא קשר לגיל, ללחץ הפעימה במשך 24 שעות, למדד מסת החדר השמאלי ולקוטר הפרוזדור השמאלי. התרומה של מחקר זה היא בפיתוח מדד אמין יותר של קשיות העורקים שמבוסס על מדדים מרכזיים ולא בהיקף ושלחץ הדם עצמו נמדד ב – ABPM. לכן ניתן היה לשלול דעה מקובלת שלחץ הפעימה הוא חזאי להתפתחות של פרפור הפרוזדורים כפי שלא ניתן ליחס זאת לעלייה במרווח PR באק"ג או לעלייה בקוטר הפרוזדור השמאלי כפי שנמצאו במחקרים קודמים.