מטרת המחקר הבריטי היתה לבדוק את הקשר בין מחלות נלוות רבות לבין לחץ הדם הסיסטולי בחולי יל"ד. המחקר מסוג "חתך" נערך בנתוני רפואה ראשונית בו נכללו כ – 300 אלף משתתפים ומהם סבלו 10.6% מיל"ד. נערכה השוואה של לחץ המדגם הסיסטולי הממוצע בחולים עם יל"ד בלבד או עם מחלה נלווית אחת או יותר תוך עיבוד לסוג המחלה והשפעתה על לחץ הדם הסיסטולי. החזאי החזק ביותר והמובהק לממוצע לחץ הדם הסיסטולי היה מספר המחלות הנלוות. חזאים מובהקים אחרים היו מוצא קריבי או דרום אסיה, גיל, מגדר זכרי ומספר התרופות ליל"ד. לחץ הדם הסיסטולי היה נמוך באופן מובהק ב – 2.03 ממ"כ לכל תוספת של תחלואה והיה נמוך בחולים עם מחלות נלוות רבות ללא כל קשר לסוג המחלה.

Sarkar C, Dodhia H, Crompton J, et al. Hypertension: a cross-sectional study of the role of multimorbidity in blood pressure control. BMC Fam Pract. 2015;16:98.

הערת פרופ' יודפת
מרבית הקשישים עם יל"ד סובלים גם ממחלות נלוות. אני מטפל בחולים רבים שסובלים פרט ליל"ד גם מסוכרת, ממחלה כלילית, מכל סוגי המחלות הניווניות של השלד שיחד עם הטיפול ביל"ד נוטלים עוד תרופות רבות דבר שמשפיע על תופעות לוואי ועל הדבקות בטיפול בחולים קשישים שחלקם סובלים גם מהפרעה קוגניטיבית. מרבית המחקרים שעוסקים בטיפול ביל"ד מתייחסים רק לבעייה זאת ואינם מתייחסים להיבטים שקשורים במחלות הנלוות. שמחתי לכן למצוא את המחקר הנוכחי למרות שהיה מסוג "חתך" והסתמך על מדידה חד-פעמית של לחץ הדם. הממצא שהפתיע אותי הוא שכל כמה שקיימים יותר מחלות נלוות (בעיקר סוכרת ומחלת כליות כרונית) כך יורד גם לחץ הדם הסיסטולי בחולי יל"ד בגיל ממוצע צעיר יחסית של 64. לא ברור גם היעדר השפעת הוספת התרופות על הקשר בין ריבוי מחלות ולחץ הדם הסיסטולי ומדוע לחץ הדם באלו שטופלו ביותר משפחות של תרופות היה גבוה יותר. ממצאים אלו אם יאומתו במחקרי עוקבה ארוכי-טווח מעלים את השאלה האם לחץ הדם הנמוך בחולים אלו אינו משפיע לרעה על הפרוגנוזה שהיא במילא גרועה בחולים עם ריבוי מחלות?