האם פעילות גופנית ברמה גבוהה יכולה למתן במידת מה את ההשפעה הבלתי טובה של השמנה על יל"ד?

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 31/03/2018

מטרת ה – (Nord-Trøndelag Health Study (HUNT שנערך בנורבגיה היתה לבדוק באופן פרוספקטיבי השפעת מדדי BMI באופן עצמאי וביחד עם גורמים אחרים ופעילות גופנית בדיווח עצמי על הסיכון ליל"ד. במחקר ארוך הטווח נכללו 11,238 גברים ו – 15,301 נשים. BMI היה קשור באופן חיובי ומובהק עם הסיכון ליל"ד בשני המגדרים בעוד שההשפעה העצמאית של פעילות גופנית היתה פחות ברורה. גברים שמנים שדיווחו שאינם מבצעים כל פעילות גופנית היו בסיכון יחסי מובהק של 1.50 לעומת גברים במשקל תקין עם רמת פעילות גבוהה, בעוד שגברים שמנים שדיווחו על פעילות גדולה היו בסיכון מובהק רק של 1.16. במקביל, נשים שמנות ללא פעילות היו בסיכון מובהק של 1.55, בעוד שבנשים שמנות עם פעילות גבוהה היו בסיכון יחסי מובהק של 1.41.

Stenehjem JS, Hjerkind KV, Nilsen TIL. Adiposity, physical activity, and risk of hypertension: prospective data from the population-based HUNT Study, Norway. J Hum Hypertens. 2018 Feb 26. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

השמנה קשורה ביל"ד והיכולת של חלק לא קטן מהסובלים מבעייה זאת לרדת במשקל היא מזערית. לשאלה האם פעילות גופנית יכולה להוריד במידת מה את הסיכון ליל"ד יש לכן חשיבות גדולה. הממצאים במחקר מראים ש – BMI קשור באופן חיובי בסיכון ליל"ד בשני המגדרים, בעוד שקיים קשר הפוך חלש בין פעילות גופנית גבוהה בגברים אבל לא בנשים. הנתונים מניחים שפעילות גופנית גבוהה יכולה במידת מה לפצות את ההשפעה הלא טובה של השמנה על יל"ד. אין לחוקרים הסבר להשפעה הפחותה של פעילות גופנית בנשים. ניתן אולי לשער ששאלת הפעילות הגופנית במחקר זה נוטה אולי יותר לסיווג מוטעה אבל יתכן שממצא זה הוא מקרי. המנגנון שגורם ליל"ד הוא מסובך וקשור בגורמים שונים כמו נפח הפעימה, מהירות הדופק, צמיגות הדם, אורך ורוחב כלי הדם. מנגנון אפשרי נוסף שקשור בהשמנה קשור בפעילות סימפתטית מוגברת וכתוצאה קיימות היפראינסולינמיה והיפרלפטינמיה שגורמות להשמנה. קיימת גם אפשרות שקיימת ספיגה מוגברת של נתרן בכליות והפרעה בנתריורזיס תלויית הלחץ הכלייתי. המנגנון שבו פעילות גופנית יכולה להוריד התפתחות של יל"ד אינו ברור. אחת ההצעות היא שירידה בנפח הפעימה וכושר ההתכווצות ביחד עם ירידה בתנגודת ההיקפית שנגרמת ע"י פעילות סימפתטית מורידים את לחץ הדם לאחר פעילות גופנית. יתרה מכך, קיימת גם אפשרות שירידה בלחץ הדם ע"י פעילות גופנית נגרמת בגלל ירידה ברמת הרנין וה – AII בפלסמה. ממצאי מחקר זה מעניינים אבל אני מתייחס בזהירות גדולה למחקרים שמבוססים על דיווח עצמי. מכל מקום, נראה מאד סביר שפעילות גופנית היא אחד הטיפולים למניעה ולטיפול ביל"ד.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה