מטרת המחקר הפרוספקטיבי בן 3 שנים שנערך ע"י 13 רופאי משפחה באיטליה היתה לבדוק את השכיחות והקשר הפרוגנוסטי של מיקרואלבומינוריה ביל"ד עצמוני. נכללו במחקר 804 חולים ללא בחירה מתוך מטופלי המרפאות שסיימו את כל תקופת המעקב וחולקו לאלו עם מיקרואלבומינוריה (35%) והיתר ללא מיקרואלבומינוריה. במשך המעקב היו 41 אירועים קרדיו-וסקולריים (1.69 אירועים ל – 100 שנות חולים). לא נמצא קשר מובהק בין מיקרואלבומינוריה לבין עליית הסיכון לאירועים קרדיו-וסקולריים. מצד שני, אירוע קרדיו-וסקולרי קודם ביחד עם מיקרואלבומינוריה היה קשור ביחס סיכון מובהק ועצמאי של 2.18 ללא קשר לגיל, לתסמונת המטבולית, לסוכרת ולעישון.

Meccariello A, Buono F, Verrengia E, et al. Microalbuminuria predicts the recurrence of cardiovascular events in patients with essential hypertension. J Hypertens. 2016 Feb 18. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

מיקרואלבומינוריה ידועה כגורם סיכון קרדיו-וסקולרי עצמאי ולכן הממצאים במחקר הנוכחי בהם לא נמצא כל קשר ביניהם הוא בסתירה לממצאי המחקרים האחרים. החוקרים מסבירים זאת בכך שכל חולי יל"ד  שנכללו במחקר טופלו בנוגדי המערכת רנין-אנגיוטנסין ושלחץ דמם היה מאוזן. מצד שני, מיקרואלבומינוריה בחולים שסבלו מאירוע קרדיו-וסקולרי קודם היתה חזאית עצמאית לסיכון מוגבר. החוקרים משערים שמיקרואלבומינוריה היא ביטוי של דרגות שונות של נזק קרדיו-וסקולרי ותמיכה חלקית לכך הם מוצאים בתוצאות המחקר הנוכחי שמראות שמיקרואלבומינוריה מעניקה סיכון נוסף בחולים עם עבר קרדיו-וסקולרי ולכן ניתן להשתמש בה כמכשיר לבדיקת הסיכון במניעה שניונית. כמו בכל מחקר תצפיתי יש להתייחס לממצאים במחקר זה בזהירות.