מטרת המטה-אנליזה שבוצעה בארה"ב היתה לבדוק את תוצאי הטיפול במעכבי מערכת הרנין-אנגיוטנסין (להלן RAS) ביל"ד בסוכרת בהשוואה לתרופות אחרות (כמו תיאזידים, CCBs וחסמי בטא). נכללו במטה-אנליזה 19 מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו ביחד 25,414 משתתפים עם סוכרת ועם מעקב כללי של 95,910 שנות-מטופלים. חוסמי RAS הורידו את הסיכון לתמותה מכל סיבה, לתמותה קרדיו-וסקולרית, לאוטם שריר הלב, לתעוקת חזה, לשבץ מוחי, לאי ספיקת לב, לרה-וסקולריזציה ולאי ספיקת כליות סופנית ללא כל הבדל  עם יתר משפחות התרופות ליל"ד.

Bangalore S, Fakheri R, Toklu B, Messerli FH. Diabetes mellitus as a compelling indication for use of renin angiotensin system blockers: systematic review and meta-analysis of randomized trials. BMJ. 2016 Feb 11;352:i438.

הערת פרופ' יודפת

כמו כולכם הייתי מופתע מאד כאשר קראתי את תוצאות המטה-אנליזה הנוכחית. הויכוח הקיים עד היום הוא האם לטיפול במעכבי RAS יש תועלת נוספת במניעת האירועים הקרדיו-וסקולריים מעבר להורדת לחץ הדם בסוכרת. במטה-אנליזה הנוכחית לא נמצא כל הבדל בתוצאי התמותה, האירועים הקרדיו-וסקולריים ואי ספיקת הכליות הסופנית בין מעכבי RAS ויתר משפחות התרופות ליל"ד. אחת מטענות הביקורת על תוצאות אלו שהקראטיריונים להחמרה בתיפקודי הכליות התבססה רק על הכפלת רמת הקראטינין ולא על הרמה עצמה  ולכן לא ניתן לבטל את תוצאות המחקרים הקודמים שהראו שמעכבי RAS הם יעילים בהגנה על מחלת כליות כרונית עם הפרשת חלבון. במאמר המערכת טוען המחבר שכל הוויכוח הוא תיאורטי היות ואיזון לחץ הדם הוא קשה לרוב דבר המצריך שילוב של מספר תרופות ולכן בכל מקרה תהיה אחת התרופות ממשפחת מעכבי RAS.