מטרת הסקירה הסיסטמטית היתה לבדוק מהו שיעור האנשים שנשארים נורמוטנסיביים למשך 6 חודשים או יותר לאחר הפסקת טיפול ביל"ד ולבדוק את הבטיחות של הפסקה זאת. השיעור הממוצע לגודל המדגם של אנשים שנשארו מתחת לסף הטיפול ביל"ד ולאחר תיקנון היה 0.38 לאחר 6 חודשים (מובהק בקרב 912 משתתפים), 0.40 לאחר שנה (מובהק בקרב 2640 משתתפים) ו – 0.26 לאחר שנתיים (מובהק בקרב 1.262 משתתפים). טיפול בתרופה אחת, לחץ דם נמוך לפני הפסקת הטיפול ומשקל הגוף דווחו כחזאים להפסקה מוצלחת. תופעות הלוואי היו שכיחות יותר באלו שהפסיקו את הטיפול והיו מינוריים כולל כאב ראש, כאבים מפרקים, דפיקות לב, בצקת ותחושה כללית של מחלה.

van der Wardt V, Harrison JK, Welsh T, et al. Withdrawal of antihypertensive medication: a systematic review. J Hypertens. 2017 May 9. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

טיפול ביל"ד נמשך בדרך כלל לכל החיים. תצפיות בתקופות של הפסקת טיפול (wash-out) במחקרים ביל"ד הראו שבשיעור מסויים של משתתפים  נשאר לחץ הדם תקין. הממצאים בסקירה הנוכחית מראים שבערך באחד מתוך 4 מטופלים ניתן להפסיק את הטיפול למשך שנתיים או יותר. חזאים להצלחה היו טיפול בתרופה אחת, ערכי לחץ דם נמוכים לפני הפסקת הטיפול ומשקל גוף כאשר לגביו יש ממצאים הפוכים שנעים בין משקל נמוך מהתקין לבין משקל עודף. לפי ממצאי העיבוד הנוכחי הפסקת הטיפול לא גרמה לעלייה בסיכון ה – CV ומובאות תוצאות מחקר בשם DANTE שבו נכללו אנשים בגיל 75 ומעלה עם הפרעה קוגניטיבית קלה שבו לא נמצא הבדל מובהק באירועים בלתי רצויים למשך מעקב של 4 חודשים עם הפסקת הטיפול ונמצאה גם ירידה מובהקת בסיכון להיפוטנסיה תנוחתית. האם בעקבות ממצאים אלו ננסה להפסיק טיפול שאיזן את לחץ הדם למשל באלו עם תרופה יחידה? שאלה זאת נשאלתי פעמים רבות לאחר שהחלטתי להתחיל טיפול תרופתי בחולה עם יל"ד שבו נשללה תופעת החלוק הלבן ע"י ABPM ושלא הגיב לטיפולים שאינם פרמקולוגיים. בדרך כלל התשובה שלי היא שלא ניתן. האם כדאי לנסות?