מטרת ועידת הקונצנזוס בה שותף גם פרופ' חיים לוטן מהדסה ירושלים היתה לסקור את כל התקני הטיפולים להורדת לחץ הדם במקרים של יל"ד עמיד לטיפול תרופתי (כולל טיפול באלדוספירון כשלב אחרון) שנערכו ובעיקר אלו שנערכים בשלב הנוכחי. התקנים אלו כוללים דנרבציה כלייתית, אנסטומוזה עורקית-ורידית, הרחבת פקעת הקרוטיד ע"י תומכן או אבלציה שלו ע"י צנתר תוך ורידי וגירוי של קולטני הלחץ (baroreceptors) של הקרוטיד. עמדתם היתה שהעניין בדנרבציה הכליתית מתנדנד. ההתלהבות הראשונית דעכה אבל לאחרונה קיימת תחייה במחקרים קליניים כולל חידושים בהתקנים. למרות זאת, עדיין קיימת אי ודעות מהי מקומה של הדנרבציה הכליתית והאם הטכנולוגיות החדשות כמו אנסטומוזה עורקית-ורידית, אבלציה של גוף הקרוטיד וכל האחרים יהוו בעתיד אופציה לטיפול בחולי יל"ד. נצטרך לחכות עד אשר מחקרים משותפים עם איכות גבוהה ופתיחות לשיטות חדשות לגיוס, בחירת המטופלים והערכת התוצאות יאפשרו להחליט בבטחה האם הטיפולים בהתקנים ליל"ד הם יעילים ומהי האוכלוסייה המועדפת.

Mahfoud F, Schmieder RE, Azizi M, et al. Proceedings from the 2nd European Clinical Consensus Conference for device-based therapies for hypertension: state of the art and considerations for the future. Eur Heart J. 2017 May 5. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

אנחנו מוצפים כיום במחקרים רבים שעוסקים בכל ההתקנים האלו ובעיקר בניסיונות להצליח בדנרבציה הכלייתית על פי התקנים של חברות שונות. לאור התוצאות המנוגדות בניסויים השונים העדפתי לא להביא באתר זה כל חידושים בנושאים אלו. בנייר עמדה הנוכחי עדיין ממשיכים לתמוך בגישה שיעד הורדת לחץ הדם הסיסטולי במרפאה הוא מתחת ל – 140 ממ"כ והורדה של 10 ממ"כ בלחץ הדם במרפאה (מתאים להורדה של 6-7 ממ"כ ב – ABPM) נחשבת כתוצאה קלינית בעלת משמעות. מצד שני, נייר העמדה ממליץ על מדידות לחץ הדם רק ע"י ABPM במחקרים שעוסקים ביעילות התקנים אלו. לא מומלץ להתבסס על מדידות ביתיות במחקרים מסוג זה שעוסקים בנקודות סיכום ראשוניות היות והסטנדרטיזציה של המכשירים היא נמוכה מ – ABPM אבל קיימת הסכמה גדולה לגבי השימוש במדידות הביתיות לגבי נקודות סיום משניות. למרות זאת, ניתן להסתמך גם על  מדידות ביתיות במחקרי ההתקנים השונים באותם מקרים בהם חולי יל"ד מעדיפים התקנים אלו על פני שימוש בתרופות.