האם הורדת לחץ הדם הסיסטולי המרכזי ע"י ולסרטן/אמלודיפין מורידה את הפרשת המיקרואלבומין בחולי יל"ד?

תאריך: 01/07/2018

מטרת המחקר שבוצע בקבוצה של Kario ביפאן היתה לבדוק את הקשר בין שינויים בלחץ הדם הסיסטולי הברכיאלי והמרכזי לבין שינוי ביחס אלבומין/קראטינין ע"י טיפול באקספורג' (דופלקס) במינון 80/5 מ"ג בחולי יל"ד. נכללו במחקר 23 חולים (טווח גילים 47-70, גיל ממוצע 68, 35% גברים ו – 65% עם מחלת כליות כרונית) עם לחץ דם קליני שווה או מעל 140/90 ממ"כ שטופלו באקספורג' למשך 16 שבועות. לחץ הדם הברכיאלי והמרכזי ובדיקת השתן למיקרואלבומין נבדקו בבסיס ולאחר 16 שבועות. השינויים בלחץ הדם בשינה הן במדידה ברכיאלית והן במדידה מרכזית היו קשורים באופן מובהק בשינויים בהפרשת המיקרואלבומין לאחר גמר הטיפול אלא שרק השינויים בלחץ הדם המרכזי נשארו מובהקים לאחר עיבוד רגרסיבי רב- מישתנים ומתוקנן.

Fujiwara T, Yano Y, Hoshide S, et al. Association between change in central nocturnal blood pressure and urine albumin-creatinine ratio by a valsartan/amlodipine combination: A CPET Study. Am J Hypertens. 2018 May 30. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

הממצאים העיקריים במחקר הנוכחי הם: 1. הירידה בלחץ הדם הסיסטולי המרכזי היתה קשורה באופן מובהק בירידה בהפרשת המיקרואלבומין. 2. השינוי בהורדת הפרשת המיקרואלבומין היה בלתי תלוי בלחץ הדם הסיסטולי הברכיאלי בשינה. ממצאים אלו מעלים את ההנחה שקיים קשר בין הפרשת החלבון בשתן ולחץ הדם הסיסטולי המרכזי בשינה. קיימת אפשרות שפעימות האאורטה מתרחבות בצורה עמוקה יותר לכיוון הקפילרים הגלומרולרים השבריריים ושעלייה זאת בפעימות האאורטה גורמת לנזק מיקרו-וסקולרי בכליות שמתבטא במיקרואלבומינוריה שהיא סמן מוקדם לנזק וסקולרי. בנוסף, קיימת אפשרות שזרימת הדם בכליות עולה בשינה בגלל עלייה במילוי הורידי. יתרה מכך, קייים שינוי במיקרוציקולציה בכליות עם הגיל. לחץ הפעימה המרכזי מתרחב ע"י עלייה בקשיות העורקים שגורמת לפעימת לחץ דם גדולה על הקפילרים הגלומרולריים. החוקרים משערים שזאת הסיבה שלחץ הדם הסיסטולי המרכזי שמשתנה קשור בירידה בהפרשת המיקרואלבומין ללא כל קשר ללחץ הדם הסיסטולי הברכיאלי בשינה ומעלים את האפשרות שהורדת לחץ הדם הסיסטולי המרכזי בשינה יכולה להגן על הכליות. השילוב של ARB עם CCB נמצא כיעיל יותר להורדת לחץ הדם הסיסטולי המרכזי. ARBs קשורים בביטול העיצוב מחדש של העורקים הגדולים והקטנים תוך הורדה סלקטיבית ומובהקת של לחץ הפעימה המרכזית וקשיות העורקים. CCBs הם מרחיבי עורקיות חזקים, שמגבירים את החזרי גל הלחץ וגורמים לרגרסיה של ההיפרטרופיה הארטריולית. שילוב של שני סוגי תרופות אלו מראה השפעה טובה ומובהקת יותר על תחזוק פינוי ה – eGFR creat/creatinine וירידה מובהקת ברמת הקראטינין בנסיוב ושניהם יחד יעילים יותר משילוב של מעכב RAAS עם דיורטיקה במניעת ההידרדרות של מחלת הכליות הכרונית. שילוב זה הראה גם את יעילותו בהורדת הסיכון ה – CV במחקר ACCOMPLISH לעומת השילוב של ARB עם דיורטיקה. המגבלות העיקריות של מחקר זה היא במספר הקטן של המשתתפים ושכשני שליש מהחולים סבלו ממחלת כליות כרונית שקשורה ביל"ד לילי.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה