מטרת המחקר שנערך במסגרת סקר Tromsø היתה להעריך את השפעת מידת השינויים שחלו בגורמי הסיכון ה – CV על שינויים בהיארעות של שבץ מוחי איסכמי בין 1995 ל – 2012. מספר המשתתפים היה 26,329 ולאחר מעקב של 367,636 שנות-אדם היו 1,226 אירועים. השינויים בגורמי הסיכון תרמו 57% בירידה בהיארעות של שבץ מוחי איסכמי. התרומה העיקרית היו הירידה בממוצע לחץ הדם הסיסטולי ובשכיחות העישון שתרמו 26% ו – 17% בהתאמה לירידה שנמצאה. מצד שני, עלייה בשכיחות של סוכרת תרמה באופן שלילי לירידה בהיארעות של השבץ המוחי.

Vangen-Lønne AM, Wilsgaard T, Johnsen SH, et al. Declining incidence of Ischemic stroke: What is the impact of changing risk factors? The Tromsø Study 1995 to 2012. Stroke. 2017;48:544-550.

הערת פרופ' יודפת

התרומה הגדולה ביותר בסקר זה נבעה מהורדת לחץ הדם הסיסטולי מערכים מתחת ל – 140 ממ"כ. שיעור העישון ירד במשך שנות המעקב ב – 30%. מעניין שלא נמצאה השפעה מובהקת של ההורדה במשקל ולא ברמת שומני הדם על ההיארעות של שבץ מוחי איסכמי. שכיחות הסוכרת עלתה בהדרגה בעשורים האחרונים והיא הכפילה את עצמה באנשים בגיל 40-79 בין 2007 ל – 2008 לעומת בין 1994 ל – 1995. נמצאה גם עלייה הדרגתית ב – BMI באותן תקופות. העלייה בהיארעות הסוכרת היתה מושפעת גם משינוי הקריטריונים האבחנתיים באותן שנים. לדעתי, יש להפיץ תוצאות סקר זה לקהל הרחב כדי שיבינו עד כמה להפסקת עישון להורדת לחץ הדם יש תרומה משמעותית ביותר להורדת הסיכון לשבץ מוחי איסכמי ואני משער שגם שבץ מוחי דימומי.