מטרת העיבוד המשני של מחקר ALLHAT (Antihypertensive and Lipid-Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial) היתה לזהות השפעת הטיפול ביל"ד ובשומני הדם וגורמי הסיכון הקליניים על מערכת ההולכה בלב. במחקר נכללו 12,400 חולי יל"ד בגיל 55 ומעלה (56% גברים, גיל ממוצע 66.5) ועם לפחות גורם סיכון לבבי נוסף. החולים טופלו אקראית ע"י אמלודיפין, או ליזינופריל או כלורתאלידון. אלו עם רמה גבוהה של כולסטרול הוקצו אקראית או לפרבסטטין או לטיפול רגיל. אק"ג בוצע בבסיס וכל שנתיים במעקב. במעקב ממוצע של 5 שנים נמצאו 1114 מקרים של הפרעות בהולכה. מתוכם פיתחו 389 חסם של צרור ההולכה השמאלי, 570 חסם של צרור ההולכה הימני ו – 147 הפרעה במערכת ההולכה התוך-חדרית. הטיפול בליזינופריל בהשוואה לכלורתאלידון היה קשור בירידה מובהקת של 19%בהפרעות בהולכה. לא נמצאה השפעה מובהקת של הטיפול האמלודיפין על אירועי ההולכה. גם לטיפול בסטטין לא היתה כל השפעה מובהקת בהשוואה לטיפול הרגיל בשומני הדם. גורמים שהשפיעו באופן מובהק ועצמאי על ההולכה היו גיל (יחס סיכון של 1.47), מגדר זכרי (יחס סיכון 1.81), גזע שחור (יחס סיכון 0.59), סוכרת (יחס סיכון 1.23) ו – LVH (יחס סיכון של 3.20).
Dewland TA, Soliman EZ, Davis BR, et al; Antihypertensive and Lipid-Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial (ALLHAT) Collaborative Research Group Effect of the Antihypertensive and Lipid-Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial (ALLHAT) on conduction system disease. JAMA Intern Med. 2016 Jun 27. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הממצא העיקרי בעיבוד הנוכחי הוא שטיפול במעכב ACE בהשוואה לטיפול דיורטי (אבל לא ל – CCBs) היה קשור באופן מובהק בהיארעות נמוכה יותר של הפרעות בהולכה ללא כל קשר לאיזון לחץ הדם (ערכי לחץ הדם במטופלי נוגד ה – ACE היו גבוהים יותר ממטופלי הדיורטיקה ומצד שני, הטיפול הדיורטי היה כידוע (עוד מהפרסום הראשון של מחקר ALLHAT) היחיד שהוריד את הסיכון לאי ספיקת לב). עלייה בגיל, מגדר זכרי ו – LVH היו בין החזאים החזקים ביותר להיארעות של ההפרעה בעוד שלשחורים היו פחות הפרעות. זהו המחקר הראשון שמראה שעל ידי טיפול תרופתי ניתן אולי למנוע או להאט התפתחות של הפרעות בהולכה גם באנשים ללא קרדיומיופתיות או חסמי הולכה קיימים. הסיכון להתפתחות של LVH היה גדול יותר מפי 3 במטופלי הדיורטיקה לעומת מטופלי מעכב ה – ACE והשאלה שנובעת מתוצאות אלו היא האם לטיפול במעכבי ACE או ARB יכולה להיות השפעה על עיכוב או מניעה ההפרעות בהולכה. למעכבי האנזים המהפך וכנראה גם לחסמי קולטני האנגיוטנסין יש השפעה נוגדת דלקת, פיברוזיס והיפרטרופיה ונראה שזהו המנגנון שמונע את ההפריות בהולכה. נדרש מחקר פרוספקטיבי ארוך-טווח ואקראי על מנת לבדוק האם טיפול בנוגדי RAAS בחולי יל"ד חדשים יהיה קשור בהורדת הסיכון להפרעות בהולכה לעומת CCBs ודיורטיקה (עליונותה של מערכת זאת על הטיפול בחסם בטא במניעת LVH נמצאה כידוע במחקר LIFE).