במחקר EMPA-REG BP נמצא שטיפול באמפגיפלוזין הוריד את לחץ הדם בחולי סוכרת מסוג 2 באופן מובהק תוך 12 שבועות לעומת הבקרה. מטרת העיבוד לאחר-מעשה היתה לבדוק מה היתה השפעת הטיפול בלחץ הדם הסיסטולי בהתאם לירידה פיסיולוגית תקינה (417 משתתפים) או בלתי תקינה (350 משתתפים עם היסטוריה ארוכה יותר של סוכרת) (dippers לעומת non dippers). ממוצעי השינויים המתוקננים בלחץ הדם הסיסטולי במשך 24 שעות מהבסיס לאחר 12 שבועות ב – dippers היו -0.2 ע"י פלצבו לעומת -3.8 ממ"כ ע"י אמפה 10 מ"ג ו – -3.9 ממ"כ ע"י אמפה במינון של 25 מ"ג (מובהקים). ב – non dippers היו השינויים 1.0 ע"י פלצבו לעומת -1.6 ממ"כ ע"י אמפה 10 מ"ג ו – -3.8 ממ"כ במינון של 25 מ"ג (מובהקים). דפוסי לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי לאורך 24 שעות נשארו ללא שינוי הן ב – dippers והן ב – non dippers. לא נמצאו גם כל שינויים במהירות הדופק.

Chilton R, Tikkanen I, Hehnke U, et al. Impact of empagliflozin on blood pressure in dipper and non-dipper patients with type 2 diabetes mellitus and hypertension. Diabetes Obes Metab. 2017 Apr 6. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

ממצאי העיבוד הנוכחי מראים שטיפול באמפגליפלוזין שהוא נוגד SGLT-2 בהשוואה לפלצבו מוריד את לחץ הדם הסיסטולי ב – dippers וב –  non dippers שנמצאים בסיכון CV מוגבר. השעון הביולוגי של לחץ הדם לא השתנה בשני סוגים אלו. היתרון של עיבוד זה הוא שהממצאים מבוססים על ABPM ולא על מדידות במרפאה. המגבלה העיקרית היא שהעיבוד היה "לאחר מעשה". בעיבודים נוספים לתת קבוצות נמצא שאמפגליפלוזין מוריד את לחץ הדם ללא קשר למספר וסוגי התרופות שהחולים קיבלו בבסיס. לירידה זאת בלחץ הדם ביחד עם השפעות חיוביות אחרות על מערכת כלי הדם יש כנראה תרומה לירידה בתמותה שנמצאה בחולי סוכרת מסוג 2 שהיו בסיכון CV גבוה. המחברים מניחים שאמפגליפלוזין משפר מספר מסלולים שמעורבים בהפרעה מתקדמת בוויסות האוטונומי.