האם יל"ד שמתפתח בגילאי ה – 40 הוא גורם סיכון לדמנציה רק בנשים?

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 31/10/2017

מטרת המחקר במסגרת Kaiser Permanente Division of Research היתה לבדוק את הקשר של בגרות מוקדמת ובגרות בשלב הביניים עם דמנציה בשני המגדרים. נכללו בהערכה 5,646 ממערכת הבריאות של מסגרת זאת שעברו בדיקות סקר מ – 1964-1973 (גיל ממוצע 32.7- בגרות מוקדמת) ובין 1978-1985 (גיל ממוצע 44.3 – בגרות ביניים) והיו חברים במערכת הבריאות עד ראשית ינואר 1996 (גיל ממוצע 59.8). חיזוי היארעות הדמנציה מראשית ינואר 1996 ועד סוף ספטמבר 2015 על פי קטיגוריות של יל"ד שהתבססו על מדידות ושינויים בקטיגוריות יל"ד בין 2 הבדיקות. העיבוד למודלים של סיכון עברו תיקנון לדמוגרפיה, מחלות וסקולריות נלוות וטיפול ביל"ד. דמנציה אובחנה בקרב 532 משתתפים (9.4%). יל"ד שהתפתח בבגרות המוקדמת לא היה קשור בדמנציה אם כי חיזוי הקשר היה גבוה בנשים (סיכון לא מובהק של 31% בהשוואה לנורמוטנסיביים). בגרות בגילאי ה – 40 היתה קשורה בעליה מובהקת של 65% בסיכון לדמנציה רק בנשים ולא בגברים. התפתחות של יל"ד בגילאי ה – 40 היתה חזאית מובהקת לסיכון מוגבר לדמנציה ב – 73% בהשוואה ללחץ דם תקין ויציב. לא נמצאה כל ראייה שיל"ד או שינויים ביל"ד מעלים את הסיכון לדמנציה בגברים.

Gilsanz P, Mayeda ER, Glymour MM, et al. Female sex, early-onset hypertension, and risk of dementia. Neurology. 2017 Oct 4. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

יל"ד שכיח יותר בקרב גברים בשנות ה – 30 וה – 40 וההפתעה היא שדווקא יל"ד בקרב נשים בגילאי ה – 40 הוא גורם סיכון מובהק לדמנציה רק בהן. החוקרים מציינים שקיימות יותר ויותר ראיות שההשפעות המזיקות של יל"ד בשנות ה – 40 ויתכן גם בשנות ה – 30 הן חזקות יותר בנשים מאשר בגברים. במחקרים קודמים נמצא שקיים קשר חזק יותר בין נשים לעומת גברים עם מיקרואלבומינוריה, LVH ורגישות לקולטני הלחץ. החוקרים מציינים שהיו הבדלים בהישרדות במעקב בחיזוי השפעת יל"ד על הסיכון לדמנציה בין המגדרים. במדגם הנוכחי הוצאו מהעיבוד 16.5% מהגברים לעומת 13.9% מהנשים בגלל תמותה. כך, שלא ניתן היה לבצע מעקב אחרי שיעור גדול יותר של גברים מאשר נשים עד סוף המחקר כדי לברר האם אילו נשארו בחיים האם הם סבלו מדמנציה בין 1966 ל – 2015. יתרה מכך, גברים עם יל"ד בשנות ה 30 וה – 40 היו בסיכון גדול יותר לתמותה בהשוואה לגברים ללא יל"ד (18% לעומת 16% בשנות ה – 30 ו – 22% לעומת 14% בשנות ה – 40) כך שקיימת אפשרות שההערכה לסיכון לדמנציה ביל"ד בגברים היתה נמוכה יותר. יל"ד קשור בהפרעה בקוגניציה, בשבץ מוחי ובאטרופיה מוחית. בדרך כלל הסיכון לדמנציה מצטבר לאורך החיים. קיימת אפשרות שלחץ הדם באמצע החיים מווסת בחלקו את הקשר בין יל"ד בבגרות המוקדמת והסיכון לדמנציה. אחת התגובות לממצאים אלו היתה שהממצא מפתיע היות ונחשב שנשים בשלבי הפוריות מוגנות מגורמי הסיכון הואסקולריים והממצא שנשים רגישות יותר מגברים להשפעת יל"ד על דמנציה בבגרות המוקדמת מתאימה לדיווחים שדמנציה בחיים המאוחרים שכיחה יותר בנשים. המגיב הציע שהעלייה בסיכון בגילאי ה – 40 שנמצאה בנשים במחקר הנוכחי יכולה להיות קשורה לתקופה סביב חדילת האורח. בתקופה זאת קיימת עלייה דרמתית בסיכון לשבץ מוחי יותר בנשים מאשר בגברים באותו גיל ולכן מעניין לדעת מה היה מצב הנשים סביב תקופת חדילת האורח והשימוש התחליפי באסטרוגן. יש לציין, שלא נערכה כל בדיקת הדמייה כדי לוודא את סוגי הדמנציה או נזק מוחי ואסקולרי תת-קליני ולא בוצע ברור של המנגנון הספציפי לקשר בין יל"ד ודמנציה.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה