האם יל"ד עמיד לטיפול אמיתי הוא גורם סיכון CV בפני עצמו ללא קשר לרמת לחץ הדם?

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 31/10/2017

מטרת המחקר שבוצע במסגרת Swedish Primary Care Cardiovascular Database היתה לבדוק את התוצא ה – CV בחולים עם יל"ד עמיד לטיפול אמיתי לעומת יל"ד מאוזן. במחקר נכללה עוקבה עם נתונים משנת 2006 ועד 2012 על חולי יל"ד לפחות בגיל 30. יל"ד עמיד לטיפול אמיתי הוגדר כלחץ דם לפחות 140/90 ממ"כ למרות דבקות בטיפול (לפחות של 80% לפי השימוש במרשמים בבתי המרקחת) ול – 3 או יותר תרופות. לא נכללו במחקר חולים עם יל"ד משני או אלו עם תחלואה CV. נכללו 4,317 חולי יל"ד עמיד לטיפול אמיתי ו –32,282 חולי יל"ד כבקרה. חולי יל"ד עמיד לטיפול אמיתי (61% נשים) היו קשישים יותר (70 לעומת 66), עם לחץ דם סיסטולי גבוה יותר (152 לעומת 141 ממ"כ) ויותר סוכרתיים (30% לעומת 20%) לעומת הבקרה. ממוצע המעקב היה 4.3 שנים. בעיבוד תוך תיקנון לערפלנים, נמצא שחולי יל"ד עמידים לטיפול היו בסיכון מוגבר לתמותה כללית (יחס סיכון מובהק של 1.12), לתמותה CV (יחס סיכון מובהק של 1.20) ולהיארעות של אי ספיקת לב (יחס סיכון מובהק של 1.34) אבל לא להיארעות של שבץ מוחי או TIA בהשוואה לבקרה.

Holmqvist L, Boström KB, Kahan T, et al. Cardiovascular outcome in treatment-resistant hypertension: results from the Swedish Primary Care Cardiovascular Database (SPCCD). J Hypertens. 2017 Sep 27. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

במחקר הנוכחי נמצא שהפרוגנוזה של חולים עם יל"ד עמיד לטיפול אמיתי היא גרועה יותר בהשוואה לחולי יל"ד מאוזנים מעבר לרמת לחץ הדם. חולי יל"ד עמיד לטיפול אמיתי נמצאים בסיכון מוגבר לתמותה קרדיו-וסקולרית ועם סיכון גדול יותר לאישפוז בגלל אי ספיקת לב בהשוואה לחולי יל"ד מאוזנים במעקב בן 3.5 שנים. הממצא המעניין הוא הסיכון המוגבר לאי ספיקת לב עם הסבר בלתי ברור לממצא זה. החוקרים מניחים שחולים אלו סובלים תקופה ארוכה יותר של לחץ הדם עם פיברוזיס של שריר הלב, יתכן שיש להם רמה גבוהה יותר של אלדוסטרון שגם הוא גורם לפיברוזיס של שריר הלב ויתכן בגלל שכיחות גדולה יותר של סוכרת. ממצא מפתיע היה גם בהיעדר קשר עם שבץ מוחי היות ויל"ד ידוע כחזאי לאירועים אלו שיתכן שנובע מגיל צעיר יחסית של אלו עם יל"ד עמיד לטיפול תוך ציון שגם במחקר SPRINT היה ממצא דומה. הם מציינים גם שבתקופת המעקב שני סוגי התרופות שבהן טופלו החולים היו דיורטיקה וחסמי בטא. במחקר הנוכחי רק 31% מהחולים העמידים לטיפול טופלו בנוגדי אלדוסטרון ויתכן ששימוש נרחב יותר בהם היה מוריד את מספר אלו עם יל"ד עמיד לטיפול. מגבלות המחקר הם היעדר נתונים על עישון, LDL ותיפקודי הכליות ואי ניטרול תופעות החלוק הלבן ויל"ד ממוסך.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה