האם חסמי ביטא וחסמי תעלות הסידן הם בין התורמים העיקריים לאשפוזים בגלל דיכאון והפרעות דו-קוטביות בהשוואה לסוגי תרופות אחרות ליל"ד?

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 31/10/2016

מטרת המחקר שבוצע בשני בתי חולים בסקוטלנד היתה לבדוק האם לסוגי תרופות ליל"ד יש השפעה על הפרעות קשות במצב הרוח שהצריכו אישפוז. נתוני בתי החולים כללו 525,046 חולים עם מעקב של 5 שנים. נמצאו 144,066 חולים שהתאימו להכללה: גיל 40-80 לזמן מתן המרשם לתרופה ולחשיפה אליה מעל 90 יום. בעיבודים שבהם נלקחת בחשבון גם תחלואות נלוות הראה עומס התחלואה קשר ישיר ועצמאי עם האבחנה של הפרעה במצב הרוח. הזמן החציוני לאישפוז בגלל הפרעה במצב הרוח היה 847 יום ל – 299 קבלות לאישפוז (יותר נשים, 84% עם דיכאון קשה מאד, 15% עם מחלה דן-קוטבית ו – 1% הפרעות אחרות). הסיכון לאישפוז בגלל הפרעה במצב הרוח ע"י טיפול ב – ACEI או ARB היה הנמוך ביותר. הטיפול בחסמי ביטא היה קשור בסיכון גבוה פי 2.11 לאישפוז  ופי 2.28 בהשוואה לנוגדי המערכת רנין-אנגיוטנסין. שיעור האשפוזים בגלל טיפול בתיאזידים היה דומה לשיעור של החולים שלא קיבלו כל טיפול.

Boal AH, Smith DJ, McCallum L, et al. Monotherapy with major antihypertensive drug classes and risk of hospital admissions for mood disorders. Hypertension. 2016;68:1132-1138.

הערת פרופ' יודפת:
הקשר בין מחלות קרדיו-וסקולריות ודיכאון הוא דו-כיווני וההנחה היא שקיימים תהליכים פתופיזיולוגיים חופפים בשני מצבים אלו. הפרעה דו-קוטבית קשורה בסיכון כפול לתמותה קרדיו-וסקולרית וליל"ד ודיכאון מז'ורי מעלה את הסיכון ליל"ד פי 1.3. נתונים ממודלים של חיות, ממחקרים אפידמיולוגיים וגנטיים מעלים את הסברה שלמסילות וליעדים המולקולאריים של תרופות בשימוש רגיל ביל"ד יש תפקיד בפתוגנזה או במהלך של הפרעות במצב הרוח. מחקרים גנטיים תומכים בקשר בין הפולימורפיזם CACNA1C עם דו-קוטביות ודיכאון חד-קוטבי שגורמים לתיפקוד לקוי של CCBs מסוג L (דיהידרופירידינים) בהפרעה הנפשית. ממצא זה מעלה את האפשרות שמתן CCB לחולי יל"ד יכול להחמיר את מצבם הנפשי של אלו שכבר סובלים מהפרעות במצב הרוח. קיימות גם ראיות שהמערכת רנין-אנגיוטנסין במוח מעורבת במנגנונים קדם-דלקתיים שמשפיעים על איזורי רגש ומשפיעים על מצבי הרוח. במחקר הנוכחי נמצא שתרומתם של חסמי ביטא ו– CCBs לאישפוז בעיקר בגלל מצב דיכאוני קשה ופחות בגלל הפרעה דו-קוטבית הוא הגדול ביותר מכל שאר סוגי התרופות ליל"ד. לתיאזידים לא היתה השפעה על ההפרעות הנפשיות שדרשו אישפוז ואילו למעכבי המערכת רנין-אנגיוטנסין היתה השפעה אפילו פחותה מאלו שלא קיבלו כל טיפול ליל"ד. מספר מערכות ביולוגיות שפועלות הדדית יכולות לתרום למנגנונים פתופיזיולוגיים משותפים בין הפרעות מצב הרוח ומחלות קרדיו-וסקולריות. הן כוללות פעילות יתר של הציר היפותלמוס- היפופיזה-אדרנל, דלקות, עקה חימצונית ותיפקוד אנדותל לקוי. חלקם בעיקר הציר היפותלמוס- היפופיזה-אדרנל יכולות להיות מושפעות ע"י התרופות ליל"ד. קיימת כיום ראייה שלמערכת רנין-אנגיוטנסין בעיקר במוח יש תפקיד חשוב בקוגניציה, בדיכאון ובהתנהגות ולחסימת מערכת זאת כפי שנמצא במחקר הנוכחי יש כנראה השפעה לטובה על ההפרעות במצבי הרוח.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה