מטרת המחקר שבוצע בארגנטינה היתה לבדוק האם הוספת מעכב SGLT-2 (קאנאגליפלוזין או ACEI (פרינדופריל) ישפר את לחץ הדם המרכזי ואת מהירות גל הפעימה הקרוטיד-פמורלי בחולי יל"ד וסוכרת מסוג 2 שמטופלים באמלודיפין. נכללו במחקר 20 חולי יל"ד וסוכרת שמטופלים באמלודיפין במינון יומי של 10 מ"ג ומטפורמין בין 750-2000 מ"ג ליום שחולקו אקראית או לקאנאגליפלוזין (Invokana) 300 מ"ג (15 חולים מהם 9 נשים בגיל ממוצע 63) או פרינדופריל 10 מ"ג ליום (15 חולים, 5 נשים בגיל ממוצע 59) למשך 6 חודשים. כולם עברו בדיקת ABPM בבסיס, אחרי 3 חודשים ואחרי 6 חודשים בעוד שמהירות גל הפעימה נבדקה בבסיס ובסוף. נבדקו גם רמת הגלוקוזה בצום, ההמוגלובין המסוכרר, קראטינין ורמת הנתרן והאשלגן בפלסמה ובשתן. שני סוגי הטיפול הורידו את לחץ הדם ומהירות גל הפעימה באופן מובהק. רק קאנאגליפלוזין שמר על מידת פעילות גל הפעימה לאחר תיקנון לערכי לחץ הדם והוריד את רמת הגלוקוזה, ההמוגלובין המסוכרר והפרשת הנתרן בשתן במשך 24 שעות. לא נמצאו כל שינויים בתיפקודי הכבד.
Ramirez AJ, Sanchez MJ, Sanchez RA. Diabetic patients with essential hypertension treated with amlodipine: blood pressure and arterial stiffness effects of canagliflozin or perindopril. J Hypertens. 2018 Aug 14. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נמצא ששני השילובים של אמלודיפין עם קאנאגליפלוזין או עם פרינדופריל הורידו את לחץ הדם האמבולטורי והמרכזי אלא שהשילוב עם פרינדופריל הוריד יותר ערכים אלו. מצד שני, הוספת קאנאגליפלוזין לא רק ששיפרה טוב יותר את קשיות העורקים אלא גם שיפרה את איזון הסוכרת ואת הירידה במשקל. ההשפעות האפשריות של השפעת מעכבי SGLT-2 על הורדת לחץ הדם הם איבוד משקל, דיורזיס אוסמוטית ואפשרות להשפעה בלתי ישירה על שיחרור של NO משני להורדת העקה החימצונית בגלל שיפור איזון הסוכרת. במחקר הנוכחי נמצאה הפרשה מוגברת של נתרן בשני השילובים היות וגם למעכבי ACE יש השפעה נתריורטית. ההשפעה לטובה על קשיות העורקים נמצאה גם בתרופות אחרות ממשפחת מעכבי ה – SGLT-2 כמו אמפאגליפלוזין (Jardiance) ודאפאגליפלוזין (Forxiga). לא נבדק המנגנון שבו קאנאגליפלוזין משפר את קשיות העורקים והחוקרים משערים שהשפעתה על קשיות העורקים אינה קשורה בהורדת לחץ הדם אלא בהשפעה ישירה על המבנה והתיפקוד של קירות העורקים. יתכן מאד שממצאי מחקר זה יכולים להסביר את ממצאי מחקר CANVAS שבו נמצא שלחולי סוכרת מסוג 2 עם סיכון CV מוגבר שטופלו בקאנאגליפלוזין היה סיכון נמוך יותר לאירועים CV בהשוואה לפלצבו (אבל עם שיעור כריתת רגל גדול יותר). השאלה הגדולה עליה נדון גם בכנס הבא של החברה הישראלית ליל"ד בדצמבר השנה היא האם קיימת הצדקה לתת טיפול במעכבי SGLT-2 בחולי יל"ד גם ללא סוכרת בעיקר אם הוא עמיד לטיפול?
