האם אותר ביטוי של תעתיק גנטי שיכול לשמש כסמן בבדיקת דם לסיכון מוגבר להיארעות של מחלה CV ושבץ מוחי?

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 31/08/2017

מטרת המטה-אנליזה שבה נכללו מרכזים באירופה ובארה"ב היתה לבדוק השפעה גנטית על יל"ד ע"י איתור תעתיקים מתוך פרופילים טרנסקריפטומיים מונוציטיים של שתי אוכלוסיות שכללו 2,549 אנשים שקשורים ביל"ד. שיעתוקים בוצעו בשני מחקרים נפרדים של תעתיקים מדם מלא שכללו 1,990 אנשים. לזיהוי גנים מועמדים נבדק קשר ישיר בין שינויים ארוכי-טווח בלחץ הדם והביטוי הגנטי לאורך זמן וע"י טיפול בתרופות שמורידות את לחץ הדם. נבדק ערך החיזוי של רמות החלבון שקודדו ע"י גנים מועמדים למחלות CV שהופיעו לאחר מכן. אותרו 8 תעתיקים (CRIP1, MYADM, TIPARP, TSC22D3, CEBPA, F12, LMNA ו – TPPP3) שביחד מסבירים באופן מובהק עד 13% מהשונות של לחץ הדם. שינויים בביטוי של CRIP1, MYADM, TIPARP,LMNA ,TSC22D3, CEBPA ו – TPPP3 היו קשורים בשינויים בלחץ הדם – ביניהם ביטוי הגן CRIPI נמצא בקורלציה נוספת עם היפרטרופיה לבבית. הערכת רמות ה – CRIP1 (cystein-rich protein 1) כסמנים הראתה קשר חזק עם עליית הסיכון להיארעות של שבץ מוחי (יחס סיכון מובהק של 1.06).

Zeller T, Schurmann C, Schramm K, et al. Transcriptome-wide analysis Identifies novel associations with blood pressure.
Hypertension. 2017 Aug 7. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת
המחקר הגנטי עוסק כיום בקשר בין הביטוי הגנטי לנתוני הגנוטייפ (eSNPs) כדי לזהות קשרים אפשריים בין הווריאנטים השונים והגנים. מספר מהווריאנטים הגנטיים זוהו כקשורים ביל"ד שגם תורמים לסיכון גבוה למחלה כלילית ושתואמים עם הקשר הסיבתי לעליית הסיכון ליל"ד ולמחלה כלילית. עם כל זאת, הווריאנטים הגנטיים הברורים במחקרי הקשר הגנומי הכוללני מראים רק השפעה קטנה ומסבירים רק 3.5% מהשונות בלחץ הדם. יתרה מכך, מרבית הגנים הקרובים לווריאנטים הגנטיים שזוהו אינם ידועים כקשורים באופן תיפקודי בלחץ הדם. במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים בגישה חדשה לבדיקת רמות של ביטויי ה – RNA מבלי להתחשב בווריאנטים של ה – DNA כדי לברר את הקשר עם יל"ד. בגישה זאת נמצא קשר ישיר במידה גדולה בין רמות של 8 תעתיקים מועמדים ולחץ הדם. הנתונים הראו ששינויים בביטוי התעתיקי גורם לשיעור גדול של שונות בלחץ הדם, ולתעתיק הרלבנטי ביותר  – CRIP1 יש יישום קליני פוטנציאלי כסמן בדם לאחר שינויים בביטוי הגנטי במשך 5 שנים באותם האנשים. הביטוי של 8 תעתיקים מועמדים ביחד מסבירים עד 13% מהנתונים. נראה שהשינויים בביטוי התעתיקי משקפים טוב יותר את השינויים הביולוגיים בלחץ הדם ושל יל"ד מאשר וריאנטים גנטיים. התעתיק CRIP1 הראה באופן עקבי את הקשר החזק ביותר:1. לרמת לחץ הדם באוכלוסייה. 2. לירידה בלחץ הדם בגלל טיפול תרופתי ו – 3. לשינויים ארוכי-טווח בלחץ הדם במסגרת של 5 שנים. בעיבודים נמצא קשר בין הביטוי של CRIP1 ללוקוס של SH2B3/LNK. SH2B3 הוא ווסת שלילי של גורמי צמיחה ואיתותי ציטוקינים. נתונים קודמים מייחסים ללוקוס זה תפקיד כווסת ראשי של לחץ הדם. המחברים משערים שהשפעת SH2B3 על לחץ הדם מתווכת לפחות באופן חלקי ע"י CRIP1. הקשר בינו לבין יל"ד ומחלת כליות נמצא לאחרונה. ביטוי מוגבר של CRIP1 נמצא בתאים juxtaglomerular שמבטאים רנין להם תפקיד מכריע באיזון לחץ הדם. ביטוי חזק של CRIP1 נמצא גם בתאים חיסוניים שמעידים על קשר בינו לבין ויסות לחץ הדם דרך המערכת החיסונית. ממצאי המחקר הנוכחי מניחים שתעתיקים קשורי-לחץ דם יכולים לשמש כסמנים לאיבחון, ניטור וטיפול ביל"ד בפרטיקה הקלינית. CRIP1 יכול לשמש כסמן נוסף בבדיקת דם לסיכון העתידי להתפתחות מחלה CV ושבץ מוחי.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה