מטרת החקר שבוצע בסין היתה לבדוק את הקשר בין גורמי סיכון מטבוליים ומהירות גל הפעימה ליל"ד בקרב 5,185 תלמידי קולג' שתוכם נבחרו 265 סטודנטים לבדיקות גופניות ומעבדתיות ומהירות גל הפעימה קרסול-ברכיאלי. הבדיקות והעיבוד הסטטיסטי הראו שבאלו עם יל"ד לעומת אלו ללא יל"ד היו ערכים גבוהים יותר ומובהקים בסדר יורד של חומצת השתן, השמנה, רמת סוכר בצום ומהירות גל הדופק.

Ji X, Zhao H, Wang M, et al. Study of correlations between metabolic risk factors, PWV and hypertension in college students. Clin Exp Hypertens. 2020 Feb 4:1-5. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

לגורמי סיכון אלו יכולים להוסיף גם סוכרת שלא נמצאה בקרב משתתפי המחקר. מעניין שגם רמות שומני דם גבוהים יותר קשורים ביל"ד אבל במחקר הנוכחי רמתם בין אלו עם יל"ד לבין אלו ללא יל"ד היתה דומה. הקשר בין רמת חומצת השתן ליל"ד ידוע שנים. השאלות שעדיין אין להן פיתרון הן: האם רמת חומצת שתן גבוהה גורמת ליל"ד או להיפך? האם רמת חומצת שתן גבוהה גורמת לעלייה ביצירת רדיקלים חימצוניים שפוגעים באנדותל הואסקולרי ומפחיתים את רמת ה – NO? במחקר הנוכחי נמצא שהקשר בין רמת חומצת השתן לבין יל"ד היה החזק ביותר בהשוואה ליתר גורמי הסיכון. במחקרים קודמים נמצא שרמה גבוהה של גלוקוזה בדם גורמת לתנגודת לאינסולין והיפראינסולינמיה מעלה את לחץ הדם בגלל עלייה באצירת נתרן בכליות ופעילות סימפתטית מוגברת ושבזה אחרי זה מעלה עוד יותר את התנגודת לאינסולין וחוזר חלילה. בנוסף, תנגודת לאינסולין קשורה בירידה בהרפיית העורקים ברקמה ההיקפית. הקשר החלש יותר בין מהירות גל הפעימה ליל"ד מוסבר בגיל הצעיר של הנבדקים שעדיין לא פיתחו טרשת והתעבות קירות העורקים. כמובן שלא ניתן לקבוע במחקר זה סיבתיות מהיותו מסוג "חתך".