האם לחץ דם גבוה במנוחה ולחץ הדם המקסימלי תוך מבחן מאמץ מקסימלי קשורים בסיכון מוגבר לשבץ מוחי אבל לא לאוטם שריר הלב? – מעקב של 44 שנים.

תאריך: 20201103

מטרת המחקר שבוצע בשוודיה היתה לבדוק האם לתגובת לחץ הדם הסיסטולי תוך מאמץ יש ערך פרוגנוסטי לסיכון ארוך-טווח לשבץ מוחי ואוטם שריר הלב. נכללה במחקר עוקבה מייצגת ש – 604 מאנשיה (כולם גברים) נולדו בשנת 1913 ושביצעו מבחן מאמץ מקסימלי בגיל 54, ועברו מעקב של 44 שנים לגבי שבץ מוחי ואוטם שריר הלב. ממוצע לחץ הדם במנוחה היה 141.5 וממוצע לחץ הדם המקסימלי במאמץ היה 212.1 ממ"כ. הסיכון לשבץ מוחי גדל באופן מובהק ב – 34% לכל עליה בסטיית תקן 1 בלחץ הדם המקסימלי ללא כל סיכון לאוטם שריר הלב. הסיכון הגדול ביותר לשבץ מוחי נמצא בגברים עם לחץ דם סיסטולי לפחות של 140 במנוחה ולחץ דם לפחות של 210 ממ"כ במאמץ עם יחס סיכון מובהק של 2.09 בהשוואה לגברים עם לחץ דם במנוחה נמוך מ – 140 ממ"כ ולחץ דם סיסטולי מקסימלי במאמץ פחות מ – 210 ממ"כ, ללא כל תלות בעישון, רמת הגלוקוזה, הכולסטרול וה – BMI.

Wilhelmsen L, Börjesson M, Ladenvall P. Long-term risk of stroke and myocardial infarction in middle-aged men with a hypertensive response to exercise: a 44-year follow-up study. J Hypertens. 2020 Oct 8. Epub ahead of print.

הערת פרופ' יודפת

הממצא העיקרי במחקר זה מראה שתגובת יל"ד למאמץ מעלה את הסיכון לשבץ מוחי ולא לאוטם שריר הלב או לתמותה מכל סיבה ללא כל תלות בלחץ הדם במנוחה או בגורמי סיכון CV אחרים בגברים והיה עקבי במודלים שונים במשך 44 שנים. בנוסף, הסיכון לשבץ מוחי היה כפול בקרב גברים עם תגובת יל"ד למאמץ ולחץ דם גבוה במנוחה בהשוואה לאלו עם לחץ דם במנוחה במנוחה (140>) ואלו עם תגובה תקינה ליל"ד במאמץ (210>). לסיכון לשבץ מוחי כמו לאוטם שריר הלב יש גורמי סיכון דומים אבל נראה שהממצא החיובי במבחן מאמץ בשבץ מוחי ולא באוטם שריר הלב נובע מהשפעה שונה של כל גורמי הסיכון. המנגנון אינו ידוע. הסבר אפשרי אחד לתגובת יל"ד למאמץ רק בשבץ מוחי יכול להיות שילוב שונה של הפרעה בתיפקוד האנדותל, LVH וקשיות העורקים. אפשרות אחרת היא שתגובת יל"ד למאמץ גורמת או תוצאה של קיבולת נמוכה בפעילות גופנית אירובית שהיא חזאית חזקה ועצמאית לתמותה הכללית בגברים. כתוצאה מכך, קיבולת פעילות מקסימלית היא גורם חזק וחיובי להגיע לגילאי ה – 90 וה – 100 באלו שנולדו בשנת 1913 בשוודיה. מגבלות המחקר הן במדגם קטן שכלל רק גברים מעיר אחת. מצד שני, כל הגברים היו באותו גיל ללא צורך בתיקנון לגיל והיעדר סיכון לאוטם שריר הלב יכול לנבוע משגיאה מסוג 2.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה