מטרת המחקר שבוצע בגרמניה היתה לבדוק האם שבריריות משנה את הקשר בין הלחץ הסיסטולי והתמותה מכל סיבה במעקב של 8 שנים בקשישים מהקהילה. הנתונים נאספו ממחקר ActiFE Ulm (Activity and Function in the Elderly in Ulm; Germany). עיבוד הקשר בין הלחץ הסיסטולי לבין התמותה תוקנן לגיל, מגדר, השכלה, עישון, צריכת אלכוהול, הפרעות בשינה, הלחץ הדיאסטולי וטיפול תרופתי ביל"ד תוך בדיקת קיום השפעת שינוי בשבריריות לפי מדד השבריריות שמבוסס על הצטברות של חסרונות. שיעור ההיסטוריה של יל"ד בקרב 1,170 משתתפים (גיל ממוצע 73.9) היה 53.8% (לחץ סיסטולי חציוני – 144.0 ממ"כ, טווח
בין רבעוני 135.0- 149.5), חציון הלחץ הדיאסטולי היה 78 ממ"כ, טווח בין רבעוני 71.0- 86.5). במעקב חציוני של 8.1 שנים נפטרו 268 משתתפים. מתוכם 251 (21.5%, 114 פטירות) של משתתפים שבריריים (מדד השבריריות ≥0.2). קשר בצורת J נמצא בקשישים לא שבריריים עם יחס סיכון מובהק של 4.01 ללחץ סיסטולי נמוך מ – 110 ממ"כ (לא נמצא כל יחס סיכון מובהק לתמותה בקרב אלו עם לחץ סיסטולי 140-150 ממ"כ ושווה או מעל 160 ממ"כ). נמצאה מגמה לסיכון נמוך יותר בקשישים שבריריים עם לחץ סיסטולי שווה או מעל 130 ממ"כ.
Kremer KM, Braisch U, Rothenbacher D, et al; ActiFE Study Group. Systolic Blood Pressure and Mortality in Community-Dwelling Older Adults: Frailty as an Effect Modifier. Hypertension. 2021 Oct 25: Epub ahead of print.
הערת פרופ' יודפת
ממצאי המחקר הנוכחי מראים שקיימת מודיפיקציה ביעדי לחץ הדם הסיסטולי בקשישים שבריריים. במעקב בן 8 שנים נמצא שלחץ סיסטולי נמוך מ – 110 ממ"כ בחולים שבריריים ולא שבריריים קשור בעלייה בסיכון לתמותה מכל סיבה. למרות זאת, נמצא ירידה מובהקת בסיכון לתמותה בקרב קשישים שבריריים באלו עם לחץ סיסטולי מעל 130 ממ"כ גם לאחר תיקנון לגיל ומגדר ולאחר תיקנון נוסף להשכלה, עישון, צריכת אלכוהול, הפרעות בשינה, הלחץ הדיאסטולי וטיפול תרופתי נגד יל"ד. אחת האפשרויות לקשר ההפוך של הלחץ הסיסטולי והתמותה בקשישים שבריריים היא שקיימת ירידה בלחץ הסיסטולי תוך 24 החודשים של ההיוותרות בחיים במקביל לירידה התיפקודית. ממצאים אלו הוסברו בדלקת סיסטמית בנוסף לירידה במשקל, דהידרציה ושימוש בתרופות מרובות. מצד שני, בעיבוד הרגיש של המחקר הנוכחי נמצאה עדיין עלייה בסיכון לתמותה מכל סיבה בין אלו עם לחץ דם נמוך גם לאחר הוצאת אלו שנפטרו בשנת המעקב הראשונה. הנושא והדיון ליעד הלחץ הסיסטולי בקשישים עדיין נמצא בוויכוח. הנתונים הקיימים מציעים קיום של מודיפיקציה ע"י שבריריות: ערכים גבוהים יותר של לחץ הדם בקשישים שבריריים קשורים בהורדת הסיכון לתמותה. אחת הבעיות היא שהגדרת שבריריות היא שונה ממקום למקום ולכן לא ניתן להשוות בין התוצאות בקבוצות שונות. במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים במדד שהתייחס לכמות החסרונות של הקשיש והשפעתו על התמותה מכל סיבה. במחקרים עתידיים ניתן להתייחס לנקודות סיום כמו ההשפעה על אירועים CV והתמותה מהם אבל יש צורך להתייחס גם לאירועים CV ולתמותה מהם ולתת קבוצות לפי מגדר, שימוש בתרופות נגד יל"ד ומחלות נלוות כדי להבין יותר את מורכבות הקשר. נושא מורכב זה עומד בפני כל רופא שמטפל בחולים שבריריים ללא ועם טיפול ביל"ד. כאחד שחי בבית מוגן שבו יש חולים שבריריים רבים שאיני מטפל בהם אבל בני משפחתם מבקשים את עצתי, אני מתחבט פעמים רבות מתי יש להפסיק את הטיפול נגד יל"ד ומתי להמשיך תוך ידיעה שהורדת לחץ הדם עלולה אולי אף להחיש את מותם.
