מטרת תת-המחקר של SPRINT היתה לבדוק את הקשר בין טיפול נמרץ להורדת לחץ הדם הסיסטולי מתחת ל – 120 ממ"כ (בהשוואה להורדה מתחת ל – 140 ממ"כ) על זרימת הדם בכל המוח. בתת המחקר נכללו 1,267 מבוגרים מגיל 58 ומעלה עם יל"ד ועם עלייה בסיכון ה – CV וללא סוכרת או דמנציה שעברו סריקת MRI שכללה גם סריקת זרימת הדם במוח בכללותו. התוצא הראשוני היה שינוי בזרימת הדם במוח מהבסיס והתוצאים השניונים היו שינוי בחומר האפור, בחומר הלבן וזרימת הדם סביב חדרי החומר הלבן. בעיבוד נמצא ש- 315 מקרב 547 משתתפים בהם בוצעה בדיקת זרימת הדם במוח (גיל ממוצע 67.5, נשים – 40%) סיימו את המעקב של בדיקת ה – MRI תוך ממוצע חציוני של 4 שנים לאחר הרנדומיזציה. זרימת הדם הממוצעת בכל המוח בקבוצת הטיפול הנמרץ עלתה מ – 38.90 ל – 40.36 mL/100 g/min ללא כל עלייה בזרימת הדם בקבוצת הטיפול הסטנדרטי כאשר ההבדל בין שתי הקבוצות היה מובהק. זרימת הדם בחומר האפור, הלבן או סביב החדרים הראתה שינויים דומים. הקשר בין הטיפול הנמרץ לעומת הטיפול הסטנדרטי בזרימת הדם במוח היה בדרך כלל דומה גם לפי גיל, מגדר, גזע, מחלת כליות כרונית, הלחץ הסיסטולי, היפוטנסיה תנוחתית ושבריריות פרט לעלייה גדולה יותר ומובהקת בקבוצת הטיפול הנמרץ עם היסטוריה CV.
Dolui S, Detre JA, Gaussoin SA, et al. Association of Intensive vs Standard Blood Pressure Control With Cerebral Blood Flow: Secondary Analysis of the SPRINT MIND Randomized Clinical Trial. JAMA Neurol. 2022 Mar 7:e220074. Epub ahead of print.
הערה
הממצא החשוב במחקר הנוכחי הוא שהורדה נמרצת של לחץ הדם לא רק שלא הורידה את זרימת הדם במוח אלא היתה קשורה בעלייה מובהקת של זרימת הדם בכל המוח ובחומר הלבן בהשוואה לטיפול הסטנדרטי במשך כ – 4 שנות מעקב. הממצא בלט במיוחד באלו עם היסטוריה CV. בסיס המנגנון להגברת זרימת הדם במוח שקשור בהורדה נמרצת של לחץ הדם אינו בטוח אבל ההנחה היא שקיים קשר מורכב בין לחץ דם וזרימת הדם במוח מעבר ללחץ זרימת דם מוחי סטטי פשוט וויסות עצמי צרברו-וסקולרי. ההנחה המקובלת עד עכשיו היתה שהורדה נמרצת של לחץ הדם נמוכה מגבול הוויסות העצמי תגרום לתת-זרימה אלא שממצאי מחקר זה מראים שזה אינו קורה לפחות, על בסיס כרוני. יש לציין שממצא זה שקשור לוויסות עצמי סטטי במוח במקום ויסות עצמי דינמי מתאר את שינויי זרימת הדם במוח בתגובה לשינוי מהיר יותר בלחץ הדם. זרימת הדם במוח נבדקה בשכיבה ולא בעמידה ולכן אפשרי ששינויי הזרימה במוח במעבר מישיבה לעמידה שקשורים לוויסות עצמי דינמי ע"י טיפול נמרץ יכולים להיות נמוכים יותר. הקשר בין טיפול נמרץ עם זרימת הדם במוח הוא במידת מה בניגוד לשינויים בזרימה בכליות שבו נמצאה היארעות גדולה יותר של פגיעה חדה בכליות שכנראה יכולה לשקף שינויים המודינמיים בזרימה הכלייתית. או סבילות גדולה יותר שקשורה להיפוטנסיה אפיזודית ביחס למערכת הווסקולרית בכליות. לא נמצאו קשרים ניכרים בסוג התרופות עם הקשר המוערך של הטיפול הנמרץ על התוצאים של זרימת הדם במוח. ממצא זה מניח, שתוצאות מחקר זה נבעו בסבירות גדולה יותר מרמת לחץ הדם שהושגה יותר מאשר השפעה כל שהיא של תרופה ספציפית ללא כל קשר לשינוי בלחץ הדם. אחת התגובות למחקר זה היא שהורדת לחץ דם נמרצת יכולה לגרום לסחרחורת, עילפון, היפוטנסיה תנוחתית ונפילות (לא היו מקרים של היפוטנסיה תנוחתית ונפילות במחקר SPRINT הכללי) אולי בגלל היפוטנסיה מוחית ולכן ממצאי מחקר זה מניחים שמנגנון ואזודילטורי מופעל על הוויסות העצמי בירידה בלחץ דם במוח אבל יש להיזהר מפירוש ממצאים אלו היות שמספר משתתפים היה קטן ולא ניתן ליחס תוצאות מחקר זה לכלל משתתפי מחקר SPRINT רק בשכיבה וקיימת אפשרות שממצאים אלו לא ימצאו בישיבה או בעמידה. מגבלה נוספת היתה שחולים בתת-המחקר SPRINT- MIND עברו הדמייה מוחית עד כשנה לאחר גמר מחקר SPINT הראשי שהופסק מוקדם בגלל התועלת ה – CV שבו ניתנה הנחייה להורדה נמרצת של לחץ הדם גם לקבוצה של הטיפול הסטנדרטי ולכן לא ברור איך חוקרי SPRINT- MIND טיפלו בנושא מעורפל זה.