מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק את השפעת סוג התרופה נגד יל"ד, בעיקר חסמי תעלות הסידן על הצטברות של האדרות החומר הלבן כסמן הדמייתי למחלת כלי הדם הקטנים במוח בעוקבה עם יל"ד מאוזן היטב. העיבוד התצפיתי נערך בעוקבת מחקר SPRINT-MIND (Systolic Blood Pressure Trial Memory and Cognition in Decreased Hypertension) שהיה מחקר גדול אקראי ומבוקר עם חולים שעברו MRI מוחי בבסיס ובמעקב של 4 שנים על נתוני נפח האדרות החומר הלבן. נתונים על 11 התרופות נגד יל"ד נלקחו בביקורי מעקב בין הדמיות ה – MRI. התקדמות מחלת כלי הדם הקטנים במוח חושבה כשינוי בנפח האדרת החומר הלבן במוח בין שתי סריקות. פרופיל הסיכון הווסקולרי היה דומה בקרב 448 המשתתפים על פני התקדמות האדרות במוח בתתי הקבוצות פרט לגיל (70.1 לעומת 65.7 שנים – מובהק) והלחץ הסיסטולי (128.3 לעומת 126.2 ממ"כ – מובהק). שבעים ושניים (48.3) בעוקבת השלישון העליון ו – 177 (59.2%) בשאר העוקבה טופלו בזרוע טיפול הנמרץ להורדת לחץ הדם. התקדמות ממוצעת ומובהקת של 4.7 לעומת 0.13 מילי/ליטר בהאדרת החומר הלבן נמצאה בחולים שהיו בשלישון העליון. השימוש במעכבי האנזים המהפך היה בסיכון יחסי ומובהק של 0.36 ושימוש בחסמי תעלות הסידן הדיהידרופירידינים היה בסיכון יחסי מובהק של 0.39 של התקדמות האדרות החומר הלבן קבל פחותה יותר ואיבדו את המובהקות בחישוב האדרות החומר הלבן כמשתנה רציף.
Goldstein ED, Wolcott Z, Garg G, et al. Effect of Antihypertensives by Class on Cerebral Small Vessel Disease: A Post Hoc Analysis of SPRINT-MIND. Stroke. 2022 May 4. Epub ahead of print.
הערה
בעיבוד לאחר מעשה של מחקר SPRINT-MIND נמצא קשר בין שימוש במעכבי ACE וסיכון מופחת לאלו שנמצאים בשלישון העליון של התקדמות האדרות החומר הלבן ללא קשר עם איזון לחץ הדם והגיל. יל"ד ממושך בעיקר סיסטולי תואר כקשור בהתקדמות הדמייתית של האדרות החומר הלבן. איזון לחץ הדם בפני עצמו מוריד את את התקדמות האדרת החומר הלבן ולכן צפוי היה שלכל סוגי התרופות נגד יל"ד תהיה השפעה דומה. במטה-אנליזה קודמת לא נמצא כל הבדל בהשפעת מעכבי ACE, ARBs, חסמי תעלות הסידן וחסמי ביטא קרדיו- סלקטיביים ולא סלקטיביים ונראה שטיפול ביל"ד יכול להאט את התקדמות האדרות החומר הלבן במוח ואינו מחיש את התקדמות ניוון המוח. ממצאי העיבוד הנוכחי אינם תומכים באפשרות שהתקדמות האדרת החומר הלבן מושפעת ממנגנונים בעלי השפעה רבה בהקשר לתתי הקבוצות של התרופות נגד יל"ד. מעכבי ACE חוסמים יצירת אנגיוטנסין II. אנגיוטנסין II פועל על קולטני סוג 1 שמעלים את התכווצות כלי הדם במוח ומורידים את היענות הוויסות העצמי עם אפשרות להתפתחות של האדרות בחומר הלבן. מחקרי LIFE ו – MOSES (Morbidity and Mortality After Stroke Eprosartan Study) הראו שמערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון דרך ARB היתה קשורה בהורדת הסיכון להיארעות ולשבץ מוחי חוזר בהשוואה לאטנולול וניטרנדיפין למרות איזון דומה בלחץ הדם. מצד שני, לא ניתן לאשר השפעה לטובה של ARB למרות מנגנון מקביל של פעולה. נמצאה אמנם מגמה לכך אבל בגלל מיעוט משתתפים היא לא הגיעה למובהקות. נימודיפין שגם הוא חסם תעלות הסידן נמצא כפעיל יותר בהגנת מערכת העצבים כאשר המנגנונים המוצעים כוללים וויסות של צבירה גדולה של סידן, נזק או הרס ע"י גלוטאמת וויסות של אבץ. בעיבוד לאחר מעשה של מחקר זה היה מספר המשתתפים קטן יחסית עם שיעור משמעותי של חולים שנאבדו במעקב. נצטרך למחקר של עוקבה גדולה יותר לאישור ממצאי המחקר הנוכחי.
