מטרת המחקר שבוצע בקנדה היתה לבדוק את ההשפעות האפשריות של מדידת לחץ הדם הסיסטולי בזרוע לעומת מדידה תוך-עורקית בזמן צינתור לבבי. נכללו במחקר 303 משתתפים בהם נמדד לחץ הדם באופן סימולטני בזרוע ותוך-עורקי. בהתאם לכך אותרו 3 פנוטיפים: הערכה נמוכה (זרוע נמוך ביותר מ– 10 ממ"כ מתוך עורקי), הערכה תואמת (זרוע תוך 10 ממ"כ של המדידה התוך-עורקית) והערכה מוגברת (זרוע – גבוה מ– 10 ממ"כ). נבדק הסיכון של טיפול מוגבר (גבוה מממוצע הבדל של ≤5 ± 8 על פי ARTERY SOCIETY CRITERIA), טיפול מופחת ומידת הדיוק. נמצא שהפנוטיפים של טיפול מופחת (142 אנשים), תואם (136) ומוגבר (25) היו עם מאפיינים דומים אבל לחץ הדם הסיסטולי האאורטלי היה שונה באופן מובהק (133 ± 21, 120 ± 16 ו – 112 ± 18 ממ"כ). הסיכון של טיפול מופחת היה 59% (לעומת 14% באלו ללא פער) והסיכון של טיפול מוגבר ומיותר היה 50% (לעומת 17% באלו ללא פער). אומדן הלחץ הסיסטולי בזרוע היה מדוייק רק באלו עם אומדן תקין (הבדל ממוצע 1.6 ± 8.2 ממ"כ) בעוד שלחץ הדם המרכזי לא ענה אף פעם על הקריטריונים לדיוק. הערכה נמוכה של לחץ הדם נמצאה יותר בגברים ובמעשנים פעילים.
Kowalski C, Yang K, Charron T, et al. Inaccuracy of brachial blood pressure and its potential impact on treatment and aortic blood pressure estimation. J Hypertens. 2021 Aug 2. Epub ahead of print.
הערת פרופ' יודפת
בעוקבה זאת שעברה צינתור לבבי נמצאו 3 פנוטיפים ע"י קביעת חוסר ההתאמה בלחץ הסיסטולי במדידה לא חודרנית וחודרנית בזרוע. הפנוטיפ השכיח ביותר היה חוסר התאמה בגלל הערכה נמוכה ביותר מ – 10 ממ"כ בלחץ הסיסטולי במדידה בזרוע לעומת הלחץ הסיסטולי התוך-עורקי או התוך –אאורטלי. בחולים אלו היה הלחץ התוך-עורקי גבוה בממוצע ב- 20 ממ"כ ולחץ התוך-אאורטלי בממוצע ב – 13 ממ"כ מאשר חולים שהיו בקבוצה התואמת למרות לחץ דומה במדידות בזרוע. תוצאות אלו מראות שקיים שיעור משמעותי של חולים שסובלים מיל"ד שלא אובחן ואינם מקבלים כל טיפול. קבוצת ההערכה המוגברת שכללה אנשים בהם המדידה בזרוע היתה גבוהה ב – 10 ממ"כ או יותר מהערכה התוך-עורקית היתה עם שכיחות נמוכה יותר. בקבוצת ההערכה הגבוהה שכללה אנשים בניגוד לקבוצה הקודמת נמצא שבאנשים עם הערכה מוגברת בלתי תואמת היה הלחץ האאורטלי הרבה יותר נמוך (פחות מ- 14 ממ"כ) מאשר באנשים ללא חסר בתאימות למרות הלחץ הסיסטולי הדומה בזרוע. מחצית מאנשים אלו היו עם ערכי לחץ דם ברכיאליים מעל היעד אבל עם לחץ דם סיסטולי תוך-עורקי מתחת ל- 110 ממ"כ כאשר את רובם לא ניתן היה לזהות ע"י שרוול הזרוע. רק באנשים ללא חוסר תאימות בלחץ הסיסטולי הברכיאלי היה לחץ דם זה מוערך בצורה מדויקת עם הלחץ התוך-עורקי אבל הרבה יותר חשוב עם הלחץ התוך-אאורטלי. בקיצור, הכל ברור כאשר לחץ הדם נמדד במכשיר מיוחד Mobil-o-Graph NG device ולא במכשירים הרגילים כולל ABPM בהם אנו מודדים את לחץ הדם. לפי מחקר זה מרבית המדידות מראות לנו ערכי לחץ דם נמוכים מערכי לחץ הדם התוך-עורקיים או התוך-אאורטליים. האם נצטרך לשלוח כל חולה שחשוד כסובל מיל"ד למעבדה מיוחדת או האם הפיתרון הוא לספק לכל בתי החולים והמרפאות מכשירים מיוחדים אלו?
