מטרת המחקר האמריקאי היתה לבדוק את הקשר בין BMI וערכי לחץ הדם בקשישים (גיל ממוצע 70) ע"י מדידת לחץ הדם ב – ABPM לעומת מדידות במרפאה ואת השפעת הטיפול ביל"ד על קשר זה. נכללו במחקר 813 אנשים שמשתתפים במחקר CABL (Cardiovascular Abnormalities and Brain Lesions) שלחץ דמם נמדד פעמיים במרפאה וב – ABPM. לחץ הדם גם הסיסטולי וגם הדיאסטולי שנמדד במרפאה היה קשור באופן מובהק בעלייה ב – BMI. בניגוד לכך, לא נמצא קשר בין עלייה ב – BMI עם הפרמטרים השונים (ערות, שינה) של ABPM גם לאחר תיקנון לגיל ומגדר. מצד שני, מדדי לחץ הדם במרפאה בחולים ללא טיפול תרופתי היו בקורלציה מובהקת עם העלייה ב – BMI וכן לחץ הדם בערות וב – 24 שעות ב- ABPM אלא שהממצא ב – ABPM היה נמוך בפיזור על פני תתי הקבוצות של BMI בהשוואה למדידות במרפאה. בחולים מטופלים במרפאה נמצאה רק מגמה בקשר בין BMI גבוה לבין עלייה בלחץ הדם הדיאסטולי ועם עלייה בשונות לחץ הדם הדיאסטולי.
Baird SW, Jin Z, Okajima K, et al. Relationship between body mass and ambulatory blood pressure: comparison with office blood pressure measurement and effect of treatment. J Hum Hypertens. 2017 Dec 4. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
אין כל ספק שהשמנה קשורה ביל"ד ומרבית המחקרים שהוכיחו קשר זה התבססו על מדידת לחץ הדם במרפאה ועל BMI כמדד להשמנה. במחקר הנוכחי נמצא שהקשר בין BMI לבין לחץ הדם שנמדד ע"י ABPM בקשישים הוא נמוך בהשוואה למדידה במרפאה ונמוך עוד יותר בחולי יל"ד מטופלים. ההנחות לממצאים אלו הן ש – ABPM מבטל את השפעת החלוק הלבן שיש לו כנראה תרומה לא קטנה להפרזה בקשר בין השמנה ליל"ד, שהקשר נחלש בקשישים יותר מאשר בצעירים ושהטיפול התרופתי תורם לאיזון לחץ הדם. היות המחקר תצפיתי מסוג "חתך" אינו מאפשר קביעת סיבתיות בעיקר ש – BMI אינו המדד האידיאלי להשמנה בניגוד להיקף המותניים או למדידה הדמייתית של השומן בבטן אם כי הסבירות היא שההשמנה היא ה "אויב" של יל"ד. נצטרך למחקרים מבוקרים וארוכי-טווח שבהם לחץ הדם יימדד ע"י ABPM וההשמנה ע"י מדדים אמינים יותר על מנת לכמת את השפעת ההשמנה על לחץ הדם.